כבר חמש שנים תמימות עברו מאז השתתפו חמשה חברי נטורי קרתא מארה"ב ואירופה בכנס השואה באיראן.
באותו כינוס גדול, פרסמו הני שלוחי עמך בית ישראל את אמונת התורה הנצחית, שאין הציונים באי כח העם היהודי, ואין הציונים יכולים להשתמש בדמם של נרצחי אירופה הי"ד לצרכי תעמולתם וממשלתם, ואדרבא האמת היא שהציונים עצמם עשו הכל כדי לעורר שנאת ישראל באירופה ה"י, ולא נחו ולא שקטו עד שהביאו על בני ישראל את החורבן הנורא, ועד היום ממשיכים בדרך זה לסכן את העם היהודי ולשתמש בדמו לצורכי שלטונם הטמא. גם הכריזו שם שאין לבני ישראל שום סכסוך ומלחמה כלשהו עם שום ממשלה ומדינה, והעם היהודי דורש שלומם וטובתם של כל העמים, ומייחל רק לביאת משיח צדקנו לתקן עולם במלכות ש-די במהרה בימנו אמן:
דברים ברורים אלו עשו רושם כביר וקידוש השם גדול על כל המשתתפים בכינוס הזה באיראן, והתרגשו הגויים מאוד לשמע הדברים הללו, והתקדש שמו הגדול יתברך ברבים, אך למרבה הצער לא הכל חשבו כך...
אנו זוכרים כיצד היקום הציוני, האגודאי, ואף זה ה"קנאי", הזדעזע רגז ורעש כל כולו במשך שנה ואולי אף יותר (!!!) מהביקור הזה של כמה יהודים חרדים למהדרין מן המהדרין מסלתה ושמנה של היהדות החרדית בחו"ל בכנס הזה באיראן, שכינס נשיא איראן מר מחמוד אחמדינידזשאד יר"ה, שאז באותה תקופה, כשנתיים אחרי היבחרו, נבחר ע"י הציונים להיות ה"היטלר" דדורנו, וחרקו הציונים שיניהם בכעס על כך שהנה באים כמה יהודים חרדים ומשלימים עמו, ועוד מתקבלים אצלו בכבוד וביקר ללא שנאה וללא איבה ומריבה, מה שסתר כל בניינם ומהותם, וקלקל כל תואר ה"היטלר" וה"עמלק" שהתאמצו ועמלו כל כך להכתיר לראשו.
למרבה הצער, ככל הנראה כיוון שהכינוס שם היה סביב נושא השואה (שהציונים כל כך עמלים תמיד להשתמש בו לצרכי תעמולתם), עורר הדבר כעס וזעם גדול גם אצל יורש אחד הנקרא לאדמו"ר תחת שם הקדוש "סאטמאר", ויצא קצפו על כך וחשש שהנה אולי יגידו שאלו היהודים יש להם איזה שייכות עם חצרו, ומרוב מנוחה ושלווה נעימה כנראה לא יכל לסבול בשום אופן את דרך הגלות והכניעה בפועל מה שמחייב המצב בדור הזה, עד שיצא הוא ו"בית דינו" במחאה גדולה נגד נטורי קרתא, וכתב שהם "עושים מעשי טירוף", ואחר כך עוד עמל שבוע שלם להכריח את בד"ץ העדה החרדית שגם הם יחתמו וישתתפו עמו לבל יהיה "לבד במערכה", ויראה כאילו זה רק מערכה שלו, אלא בשותפות עם הבית דין הגדול שבירושלים, יהיה נראה כבר מערכה מכובדת של כל היהדות החרדית... 
אכן למרבה הכאב והצער המודעות הללו יצאו, כאשר האגודאים והציונים והמסרחי, ששו על מודעות אלו כמוצא שלל רב, והתהווה חילול השם גדול, והתרבה בילבול המוחות והדעת. ויזכר לטוב אחיו של אותו יורש הלא הוא היורש בעל החצר השניה, ששתק מההתחלה ועד הסוף, ולפחות לא התערב לרעה, ובדורנו זה האביון, גם שתיקה כזאת יש בה מעלה רבה.
פני לא הסתרתי מכלימות ורוק, אחר כל הכלימות והרוק מבית ומחוץ, לא התפעלו אלו האמונים ללכת בדרך התורה בלי שינוי, והמשיכו לפרסם האמונה, וכן היה כבר לעולמים, שכן מה עשה ריב"ז שרצו הביריונים להורגו באם יצא אל אספניינוס, ומה עשה ירמי' הנביא כאשר השליכוהו אל הבור בעבור שהכריז את דבר השם להכנע למלך בבל, רק התפללו אל השם וציפו לישועתו, ולא הניחו ידם. הרבה מאמרים כתבו יראי השם אחרי זה, וכן מודעות שונות התפרסמו.
מצ"ב המודעות מטעם החצר הנ"ל ומטעם בד"ץ העדה החרדית, ומודעה מטעם נטו"ק שהתפרסמה נגד זה.
בהמשך, אנו נצרף כאן אי"ה מכתב אחד ארוך ומפורט שנכתב בזמנו בעניין, ויועד אל הדיינים החותמים, אך אלה כמובן לא קראוהו, שכן שומרי ה"בית דין" לא הניחו להכניס מכתבים כאלה אצלם.
