בס"ד
לא מכבר התפגר ראש "ישיבת" מיר הידועה השוכנת כקוץ מ-מ-יר סמוך ונראה לפינת יקרת שכונת "מאה שערים" והסביבה, ושפלי "העדה החרדית" יחד עם רבניהם "הגאונים והצדיקים" הראו שוב את שפלותם וריקנותם בכל ענייני אמונה ודעה, כבוד שמים וקנאת השם צבקות, וללא בושה יצאו הללו במודעת "אבל" לכבודו של אותו אגודיסט זקן, ואם לא די בזאת, הכריזו אף על "ביטול מלאכה" לכבודו...
הורסת ומחריבה העדה החרדית כל חלקה טובה, את כל החינוך הטהור והאמונה, ועושה לעג וקלס מכל עניין המלחמה ברשעים ובפורצי גדר, והמחאה נגדם. נושאת פנים לבשר ודם, מחנכת לבילבול הדעת, ומחריבה את כל חומת ההתבדלות ה"י, על כבוד בשר ודם מחיתם, ועל כבודי לא מחיתם. ואל תקרי יותר הלכות אמונה וכפירה, אלא זה אמת וגם זה אמת, גם התנזרות מכספי הכפירה אמת, וגם לקיחת כספים טמאים בשופי זה אמת, ואין דבר רע... ואיך יתכן שדברים הסותרים זה לזה במהותם שתיהם יהיו ברורים ומקובלים? לעדה החרדית החדשה פתרונים.
יכולים השוטים עזי הפנים היושבים להם בבנייני זופניק לפרסם מודעות שטות ו"הבל" כרצונם על כל צרוע ועל כל זב, יכולים הללו להכריז "ביטול מלאכה" על התפגרותם של כל זקני האגודה הרשעים, מנהיגי השקר פורצי הגדרות ומחריבי היהדות מעולם, אך מה לעשות אשר חכמיה וצדיקיה נקיי הדעת של ירושלם נלחמו כל ימיהם מלחמת השם בעמלק נגד אותה "ישיבה" טמאה בדורות עברו, וזכרהו מאחר שבא להשכיחו.
היה זה הרב הגאון הצדיק המקובל הריא"ז מרגליות זצ"ל, מאנשי ירושלם הטהורים, תלמידו המובהק של הסבא קדישא לוחם מלחמות השם ה"ה הגה"צ ר' שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל, אשר בעת הגיע ישיבת מיר משנחאי הרחוקה לשכון בירושלים לאחר סיום המלחמה העולמית, חגר חרבו וקנא קנאת השם צבקות נגד "ישיבה" פרוצה זו, אשר בחוריה הולכים כידוע מגולחי זקן ומגודלי בלורית, וכל מראיתם כגויי הארצות, וחיבר הגה"צ המקובל הזה בשעתו ספר בשם "עמודי ארזים", אשר כל כולו אש להבה בדבר סדרי הישיבות מאז ומעולם, ושם כינה את "ישיבת מיר" ודומיה בשם "כלובים למגדלי בלוריות", ואשר אין זה ישיבה כלל, וכל תורתם הולך לסט"א ולא בבחורי ישיבה כאלה יחפוץ השי"ת.
את זה עמלים וטורחים ב"עדה החרדית" לטשטש, את זה עמלים חברי ה"הנהלה" הרשעים להשכיח ולטאטא אל מתחת לשטיח, ולא בושו לכתוב תארי כבוד על אותו "ראש ישיבא" זקן שר"י אשר בזמן האחרון הסתובב ככלב ב"ישיבתו" ושאל את הסטודנטים לתלמוד אם יש בחיקם את ה"תעודת זהות" הציונית הטמאה, ואף תיקן תקנה שכולם מחוייבים ללכת עם זה תמיד, וזאת מפני שפחד מפקחי משרד השמד שהיו מגיעים פתאום לבדוק אם מספר התלמידים הרשום אצלם זהה למה שנמצא באמת ביוניבערסיטי לתלמוד (וכאשר לא מצאו מספיק תלמידים היו מקצצים לו בתקציבי הכפירה...), על איש כזה כתבו העדה החרדית כל התארים וכל השבחים, ועוד הכריזו עבורו על לא פחות מאשר "ביטול מלאכה", למען הרבות השחוק והקלס.
אך זאת ידעו להם המהרסים והמחריבים מבית פנימה, שלא יועילו להם מודעות אבלות ו"ביטול מלאכה", לא יועיל להם החתימות למען השקר, שכן את האמת אי אפשר למחוק, ואי אפשר להסתיר! ואם חושבים הם שאפשר לסחוב את הציבור כולו כשוטים חסרי דעה ולנהלו פעם למערכה וזעקה על ה"חינוך הטהור", ופעם לאבלות ו"ביטול מלאכה" על מחריביו ומהרסיו, אלו שמעולם לא היה להם שום שייכות עם חינוך זה והתנזרות מכספי הכפירה, הרי שטעות היא בידם! ותמיד ימצאו המבינים בעם אשר לא ניתן לנהלם כסומים באפלה פעם לכאן ופעם לשם כפי האינטערעס וכפי רוח הרחוב, והם אלו שיכריזו את אמיתת התורה הטהורה מול השקר והזיוף, אל מול החתימות, אל מול המודעות הגדולות, אל מול כל אלו בעלי השררה (שהשיגו בכח הזרוע והאגרוף כידוע), הם אלה שיעמדו מולכם ויכריזו אשר נתן צבי פינקל שר"י ראש ישיבת מיר היה לא יותר מאשר פורץ גדרות זקן ושפל, לא "צדיק" לא "מעמיד תלמידים" ולא שום דבר, בטח שלא היה לאיש כזה שייכות עם התורה, בטח שלא נמצא באיש כזה ריח של תורה וריח של אמונה, לא היה לאיש כזה שייכות עם כל התנאים והאמוראים, עם ר' שמעון בר יוחאי, עם ר' יהודה וחכמים, עם אביי ורבא, לא היה לו שייכות עם רש"י והתוספות, עם הרא"ש, הרי"ף, המהרש"א, והרשב"א, רק היה לו שייכות עם משרד הדתות של מדינת השמד, רק היה לו שייכות עם פוליטיקאנטים שפלים ושאר מהרסים ומחשיכי הדור אשר מרובים היום בעוה"ר כחול הים, זאת היא האמת וזאת היא התורה, וזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו, עד נזכה לגאולה שלמה בגוף ונפש משיעבוד מנהיגי הערב רב על כל לבושיהם, במהרה בימינו אמן:
