29.6.2011

כ"ט סיוון - יום היארצייט של הקדוש ר' יעקב ישראל דה האן זצ"ל הי"ד

בס"ד

לרגל יום היארצייט ה 87 של הקדוש דה האן הי"ד, מושיעה של היהדות החרדית, אנו מביאים בזאת את מאמרו של ידידנו הסופר הרב אליהו קויפמאן שליט"א, עם מעט שינויים משלנו. 

ומי יתן ויפקחו כבר הציבור והמנהיגים עיניהם ללכת בדרכיו הישרים והברורים של הקד' דה האן, דרך השלום העצמאית עם הערבים, והיפרדות מוחלטת מהאפוטרופסות וה"שמירה" הציונית הבלתי קרואה. כי הקדוש דה האן זי"ע הבין בחוכמתו כדיפלומט אשר אין די להיבדל מהציונים רק באיזה עניינים של דת כשחיטה, רבנות, וכד', אלא יש להעמיד את היהדות החרדית העצמאית אל מחוץ לסכסוך הציונים עם הערבים, הבין הקדוש דה האן הי"ד שאם לא תפתח היהדות החרדית את פיה בפני עמי תבל ובפרט בפני מנהיגי הערביים ותכריז בפניהם ניטראליות וכניעה, ח"ו תסבול היהדות החרדית רבות מהמלחמות שבין הציונים והערביים, וישפך דמה לחינם, ועל זה חרקו הציונים שיניו עליו וביקשו להורגו יותר מכל היהודים החרדים והרבנים המופלגים שהיו אז באותה העת, רק את דה האן בחר השטן הציוני לרצוח נפש, כי ידע אשר כל עוד שפרופ' דה האן חי - לא תיכון מלכותו הרשעה.     

זכותו הגדולה של הפרופ' הקדוש ר' יעקב ישראל דה האן הי"ד תעמוד לנו לנצח את אויבינו ולהושיענו במהרה אמן: 

- - - - - - - - - 

ביום שישי הקרוב, יתאחד שוב התאריך העברי כ"ט סיוון תשע"א עם התאריך הלועזי 30 ביוני 2011 באופן היסטורי, ויחזור לאותה נקודה שלפני 87 שנה בדיוק. אז, באותו תאריך מאוחד, התבצע הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל ע"י אנשי התנועה הציונית והזרוע הטרוריסטית הצבאית שלהם - "ההגנה".

למעלה משישים ואחת שנה שיקרו הציונים וטענו כי הנרצח מצא את מותו על רקע אחר, אך בשנת 1985 הופיע בטלוויזיה הציונית זקן קרוב לגיל 90 וסיפר את האמת. האיש היה אברהם תהומי, מאנשי ה"הגנה" דאז ולימים מפקד "ההגנה ב" (האצ"ל). תהומי, ציוני דגול, שיחזר ממקום גלותו בהונג קונג שבסין, את הרגעים בהם הוא וחברו ירו בפרופ' יעקב ישראל דה האן את הכדורים שהביאו למותו, דקות מספר לאחר תפילת "מעריב" בבית החולים "שערי צדק" שאז שכן ברח' יפו בירושלים. הרוצחים נמלטו אל ביתה של ינאית בן צבי, בשכונת "העורפלים" הסמוכה.

לא לחינם רצחו הציונים האימפריאליסטים את הפרופ' דה האן. האיש היה אבן נגף פוליטית שעמד למחרת היום ממש לשנות את המהלכים החדשים של הציונים וגם את ההיסטוריה. משנת 1918 ואילך הפכו הציונים על גבי המנדט הבריטי, לגורם המרכזי בחיי היהודים מתוך כפיה, דבר שעד 1917 נימנע מהם ע"י הטורקים. הכיוון היה הרצליאני ברור - הבאת מהגרים יהודים ומתבוללים פוקרים מאירופה לא"י והפיכתה לקולוניה אימפריאליסטית ולבנה במזה"ת. גם "רבנות" מטעם נבנתה לשם כך ובראשה הועמד הרב יצחק קוק ואילו ראשי הציבור החרדי והספרדי הוזזו לצל. הצהרת בלפור נתנה לכך גושפנקא ומנגד החלו הערבים להתקומם.

 בשנת 1919 הגיע לא"י פר' דה האן ונחת כאיש "המזרחי" – ציוני לאומני. עד מהרה הבין כי דת יהודית ולאומנות אינן הולכות יחד ואז הפך לחרדי. דה האן - סופר, משורר ומדינאי בהולנד מולדתו, החל בשינוי המצב הפוליטי והנחה את החרדים התמימים והנאיבים לדיפלומטיה עם האומה הבריטית ועם כוחות שלום יהודים אחרים (לא דתיים) כה-פ.ק.פ. הקומוניסטית ו"ברית שלום". דה האן בנה אז את מחנה השלום הרחב ביותר מבחינה רעיונית שעד היום לא קם כמותו שוב פעם בישראל. ב-23 ליוני 1923 הובילו המגעים לפגישה היסטורית ראשונה בין הנציגות הערבית ל"עדה החרדית" (אז גם אגו"י הירושלמית נכללה בה) בירדן. מהצד הערבי השתתפו האמיר חוסיין - מלך חיגאז' ובניו האמיר עבדאללה (לימים מלך ירדן) והשריף פייסל (מלך עיראק). כמו כן נכח בפגישה המופתי הירושלמי - חאג' אמין אל חוסייני. מהצד החרדי נכחו הרב יוסף חיים זוננפלד – רבם של החרדים בא"י, דה האן בעצמו והרבנים שלמה יונגרייז ואברהם יפה. בסיום הפגישה הוסכם על כך שהצדדים יפעלו לבטל את הצהרת בלפור, הערבים לא יתנגדו להתיישבות חרדית בעבר הירדן ושני הצדדים יחסמו את ההשפעה התרבותית המערבית. לציונים נודע מההסכם לאחר שחיים ויצמן רצה להגיע להסדר עם הערבים והאחרונים טענו שהם מחויבים להסכם עם החרדים ושאר כוחות השלום היהודים שלא היו ציונים. או - אז החלה ההסתה הציונית לצאת במלוא כוחה ודה האן כונה "בוגד" ודמו הותר. הגדיל לעשות זאת בן ישי - עורך ה"משמר", שטען כי "דה האן הוא בוגד שדינו מוות". באותה תקופה התחלף השלטון הבריטי והשלטון החדש הודיע כי אינו מחויב להצהרת בלפור. המידע זרם ברגע האחרון לציונים וכך נודע להם כי ב-1 ליולי 1924 ימריא דה האן ללונדון ובשם החרדים וכוחות השלום הלא דתיים יבטל את הצהרת בלפור. יום קודם לכן - ב-30 ביוני 1924, רצחו הללו את דה האן ונתנו אור ירוק לתחילת מרחץ הדמים שממנו אנחנו סובלים עד היום.

 אילו הרצח היה נימנע לא היינו היום צריכים לשמוע את הקלישאות של "איש הגומי" על "מזרח תיכון חדש", אלא היינו נהנים ממזרח תיכון קדום וישן ללא מאורעות דמים, ללא "נכבות" למיניהן וללא התנחלויות של 1948, 1967 ומה שאח"כ.

הגיע הזמן שמי מספיד את קורבנות הטרור יספיד גם את קורבן הטרור הזה – ראש וראשון לגיבורי השלום שבני עוולה רצחוהו.

 לצערי הרב לא רק שבציבור החרדי לא קם כדה האן, אלא שכל שנה חלק גדול מהעיתונות החרדית אמנם חושף את ההיסטוריה המרה שבה נירצח ומקונן עליו אך במקום לאמץ את מורשת השלום העצמאית והאנטי ציונית שלו חוזרים אותם עיתונים בדיוק למורשת של אלה שרצחו את דה האן – ל"מורשת" הלאומנות, המלחמה, הכיבוש ולמחיר הדמים שבעטיים. בטוחני שאם דה האן היה חי היום ומטיף לחצי בלבד מפועלו דאז אותם לבלרים "חרדים" דהיום היו מסיתים גם הם נגדו ומתירים את דמו.

 יהי זכרו של דה האן ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.