בס"ד
תנן באבות (פרק ד' משנה ט') "והגס ליבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח", משנה זו נאמרה אף על דברים קלים שיש להזהר מלהורות בהם במחי יד, ומי שמורה בהם בקלות ראש הרי זה "שוטה רשע וגס רוח", אך כמה גסות רוח צריך כדי להורות היתרים מוזרים וגורפים בדברים החמורים ביותר כהלכות גרות, כמה גסות רוח צריך כדי להכשיר גיור אחד בודד כאשר לא בטוחים כלל וכלל שלא נעשה כדבעי, כ"ש וק"ו כמה גסות רוח נדרשת כדי להתיר כמה וכמה "גיורים" באופן גורף ללא בדיקה כלל, וכ"ש ואלף אלפי אלפים ק"ו כמה גסות רוח נדרשת כאשר מדובר בלא פחות מאשר בכמה אלפי גיורים, כאן כבר נדמה שאין יראת השם כלל ועיקר רח"ל.
יזדעזע כל לב יהודי, שוב מחריב והורס הראש-ל"ץ הציוני השוטה הידוע לכל ציבור היראים בפחזותו ועזותו - עובדיה יוסף שר"י , כאשר הפעם מגדיש את הסאה בהכשירו במחי יד כבור ועם הארץ מן השוק לא פחות מארבעת אלפים (!!!) גיורים שנעשו ע"י צבא הכפירה לבקשת אותם גויים ומדינתם הרשעית, וממיט בכך אסון התבוללות נוראי ה"י על עם ישראל אשר מי יודע מה יהיו תוצאותיו חלילה וחס.
פרשת "גיורי צח"ל" המזוייפים הגיעה ככל הנראה אל סיומה המר, אנשי הרבנות הרשעית, פקידיהם ועושי דברם של אדוניהם הציונים עוקרי היהדות כולה, אשר בראשם הפקיד עוטה הגלימה הרשע עמר ימ"ש, "החליטו" אשר ניתן לאשר את גיורי צח"ל, "גיורים" אשר כל מעגלי היהדות החרדית כולה הן הקרובים והן הרחוקים, הביעו דעתם שאין להם תוקף כלל ועיקר, משום שנעשו אך ורק לשם אינטערעס וטובות הנאה גרידא, והם לא יותר מאשר חוכא ואיטלולא, ומהווים סכנת התבוללות חמורה, ופגיעה בכרם בית ישראל ה"י.
אך לאלו השפלים, עושי דברם של הציונים, פקידיהם הנאמנים, להם לא איכפת לא מהתורה ולא מהיהדות, אלא אך ורק מכסאם ומכבודם, וידע השפל עמר שר"י היטב בנפשו, אשר אם לא יכשיר את אלו הגיורים המזויפים כפי רצון אדוניו מחללי השבת אוכלי השקץ והעכבר, ימצא את עצמו ללא כסא, ובמשך תקופה ארוכה הראה פנים צבועות שהוא "נגד" הגיורים הללו, כאשר כעת יצא המרצע מן השק, התגלה לעין כל אשר עד כמה באמת איכפת לו לעמר השפל הזה הדת והיהדות, והלך לו אצל קודמו ב"תפקיד" הלא הוא אותו חמור נושא ספרים ידוע, מנהיג מפלגת הספרדים הבזויה, האיש אשר אוהב את האפיקורסים והכופרים בילבו ובנפשו ומוקירם כל ימיו מימים ימימה, האיש אשר בעתיו ובגין "פסיקותיו" הגסות העלו הציונים ימ"ש למדינתם כמה עשרות אלפי כושים גויים גמורים ממדינת אתיופיה, הוא האיש הטמא הגס ליבו תמיד בהוראה, אשר ממילא מובן ונראה לעין כל איך שיראת השם טהורה מעולם נגד פניו של ה"רב מטעם" הזה כי אם רק נבערות וכסילות ועזות פנים, הוא דיין הרבנות הרשעית לשעבר עובדיה יוסף שם רשעים ירקב, אשר כמה טוב היה לו, אם היה ממשיך לעבוד בחנות הירקות של אביו כל ימיו ולא פונה אל לימוד התורה אשר בגסות ליבו ובמוחו המגושם הפכה לקרדום לחפור בה, תוך שהוא מבעט בכל דעת חכמי בבל הצדיקים זיע"א שצווחו ככרוכיא נגד התחברות לרשעים והנאה כלשהי מהם, ואין להכביר במילים על איש זה "עובדיה יוסף" הידוע ומפורסם בכל העולם כפוחז שפל וריק, בן בליעל אשר רץ ככלב להתעטר בתואר "רב ראשי ליסראעל", ורוח הטומאה נדבק בו עוד בימי חורפו ה"י.
פנה כאמור הרב הראשי הציוני הנוכחי אל קודמו, כאשר יודע הוא היטב בלבבו שאת אותו קל וריק קל מאוד יהיה "לשכנע" להכיר בגיורים המזוייפים הללו כ"כשרים", ואכן עשו שותפות הראש-ל"ץ הטמא דהאידנא, והראש-ל"ץ הטמא דקמא, ויחדיו חברו להחריב היהדות כולה לעשות שוב רצון אדוניהם נותני לחמם ומימיהם, להכשיר בקהל אלפי גויים גמורים אשר כל גיורם לא היה מעולם יותר מאשר מס שפתיים מגוחך, ולהחריב קודשי היהדות ה"י.
אך זאת ידע כעת עובדיה יוסף שר"י, יחד עם כל השפלים והמוני העם התמימים הנוהים אחריו בבלי דעת, שאם עד עכשיו עוד היה רצוי בקרב מחנה ישראל באיזה צורה, עוד היה מקובל מעט באי אלו חוגים מסויימים, הרי שכעת יצא הוא לגמרי מן מחנה ישראל ומחוץ למחנה מושבו, גילה הוא את מהותו לעין שמש שאין הוא יותר מאשר "שוטה רשע וגס רוח" כדברי המשנה באבות, ועתה יסורו הכל ממנו וטמא טמא יקרא, ויחרט לדראון עולם כמכשיר גויים ללא בדיקה כהרפורמים ימ"ש אויבי היהדות, ואיש לא יסמוך עליו יתר בשום עניין כלשהו לעולמים.
ואל אחינו הספרדים נקרא מכאן להתבדל מאיש רשע זה, מכתביו ומפסקיו אשר הם ככתבי חספא בעלמא, לפקוח עיניים ולראות לאיזה תהום של חורבן הדת והאמונה מוביל איש זה את עדות הספרדים יחד עם נערי ש"ס אשר שמוהו עליהם לראש ולקצין לצורך מפלגתם הבזויה, יתעוררו בני ספרד להבדל מאיש זה ומכנופייתו הפוליטית ולשוב אל דרך אבותם הטהורה, "צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים", ולהחזיר עטרה ליושנה באמת ובטהרה, בב"א:
