28.1.2011

בחשכה יתהלכו / כ"ג שבט תשע"א


העדה החרדית האשכנזית בירושלים תובב"א, אותה עדה שנוסדה תוך כדי מלחמת חורמה ב"כיבוש הקהילות" של ד"ר וויצמאן שר"י וה"וועד הלאומי", אותה "עדה החרדית" אשר רבה הגה"צ ר' יוסף חיים זאננפעלד זצ"ל יצא להפגש עם מלך ירדן על מנת להודיע למנהיגי הערבים שהיהדות החרדית איננה חלק מהמלחמות וההתגרויות האסורות של הציונים באומות, אותה עדה שכחה כבר מזמן את כל דרכי המלחמה, שכחה שיש עליה לפרסם באופן תמידי את התנגדותה לציונים בקרב העמים, ולעשות סימן היכר ברור בינה לבין הציונים ועם הארץ הכבוש תחתם בעוה"ר, סימן היכר ברור כזה שעל פיו ידעו כל העמים כולם כי עדה קדושה זו איננה כלל וכלל חלק מסכסוך הדמים האסור בארץ הקודש, והיא מקבלת עליה את עול גלות העמים בהכנעה גמורה וממשיכה לחיות עמם בשלום וידידות כמימים ימימה. 

בעוה"ר עקב ירידת הדורות העצום לא זכינו שתלך העדה בדרכים אלו, ותמשיך את מה שהתחיל הק' דה האן הי"ד, ליצור הפרדה ברורה ומוחלטת בין היהדות החרדית לציונים עד שידעו הגויים היטב מי אויבם ומי לא, ויהודי חרדי לא יחוש כל פחד וסכנה מחמת זה בהיותו בין הערבים. 

תמורת כל זה נסחפה העדה החרדית אל תוך מערבולת הדמים האסורה, והחלה לחשוב עם הזמן שאכן הציונים הם איזה סוג של שומרים ומצילים מחמת הכרח, והרבה יותר מזה - הערביים הם רוצחים ופראי אדם שעליהם נאמרו כל הדרשות וכל האיסורים והקללות שבעולם... שכחה העדה החרדית את דרכו של לוחמה הדגול הפרופ' דה האן הי"ד, אשר הבין בתבונתו אשר רק להיות אחים לצרה לעם הערבי במלחמתם בציונים, היא דרך ההצלה האמיתית והשלמה של היהדות החרדית, וכל עוד שזה לא יקרה - גם עצמאות מלאה מהציונים לא יהיה, לא בגוף, ולא ברוח. 

את התוצאות המרות אנו רואים לאורך כל השנים, איך שמשגיחי הכשרות של העדה החרדית למשל חוששים לחייהם במקומות "סכנה", וכעת אירע אשר רכבו של ה"ראב"ד" נרגם באבנים בעת נסיעתו להר הזיתים, שם נסע עם עוד קאר של "מאבטחים" עמלקיים ימ"ש, אשר ישמרו עליו מפני כעס הערביים שנעשה בסיבת התגרויות הציונים והמתנחלים ימ"ש. 

טוב יהיה לעדה החרדית אם תלך למחות ברבבותיה על ההתגרויות הקשות שנעשים לערבים בסילוואן, שייח דזשארח ושאר מקומות, תניף את דגל הפאלסטינען על מבניה ומוסדותיה, תצהיר ותפרסם בקרב הערביים שהיא נכנעת אליהם ומקבלת את עול גלותם, תפסיק כבר מלילך באפלה, ואז תדע כי שלום באהלה, ועצמאותה אינה באיזה עניינים של רבנות ואי קבלת תקציבים, אלא גם דבר גלוי ומפורסם לעיני כל העמים, כפי שרצה דה האן לעשות.