בס"ד
אחד היה רבנו הקוה"ט מסאטמאר זיע"א.
אחד היה בצדקתו ובקדושתו, ביראתו הטהורה שקדמה לכל חכמתו וגאונותו הרבה, והעולה על כולנה דבקותו העצום באבותיו ורבותיו הקדושים, לבלי לנטות זיז שהוא מכל דרכיהם והליכותיהם, דרך הראשונים, על זה שמר רבינו זי"ע תמיד מכל משמר כל ימי חייו, זאת הייתה כל מהותו וכל עצם נשמתו הטהורה, והיא שעמדה לו להציל הדור כולו, ולהקים על אדמת אמריקה גדודים מפוארים לאחר חורבן אירופא הנורא, קהילות וישיבות ובתי חינוך בדרך הישן בלי שום שינוי כלל, לשם ולתהילה בקרב כל עמי הארץ.
בעת אשר חושך עצום כיסה ארץ, בעת אשר מבול של כפירה ודעות כוזבות שטף את עם ישראל, וכמעט כל המנהיגים כולם טעו ונטו זה בכה וזה בכה אחר כופרים ואפיקורסים ליסטים עמלקים שהרימו ראשם לשלוט על ראשי עם קדוש, כארי התנשא רבנו, וכל ימי חייו שאג ולחם נגדם מתוך ליבו הטהור שלא יכל לסבול השקר, שלא יכל לסבול לרגע אחד את הזיוף שהוכרז בשם עם ישראל, ובעת אשר צלחה דרכם של הרשעים, וכל המוני העם יחד עם מנהיגי השקר ובעלי המופתים התפעלו מהצלחתם האדירה של הרשעים, ובמיוחד זו שלאחר מלחמת ששת ימי האפילה, העמיד רבנו האמונה על תילה שכל ניצחונותיהם ונפלאותיהם של הרשעים הכל באשר לכל לא ממקור קדוש יבוא, אלא הכל מהסטרא אחרא וגונדא דילי' רח"ל, ובמר ליבו בכה מאין הפוגות איך אפשר לומר שהקב"ה עושה איזה נס והצלחה לרשעים, ואין כפירה יותר גדולה מאשר לומר שהקב"ה עושה תשועה והצלה לישראל ע"י צבא של מחללי שבת וג' חמורות רח"ל, לא ידע מרן הרבי מסאטמאר זי"ע שום "מציאות" אחר חוץ ממציאות של תורה, וע"פ מציאות זו, אסר ללכת אל המקומות הקדושים שנכבשו ע"י הרשעים, שכן לא תוכל בשום אופן שבעולם דעת תורתנו להתיר לילך אל מקום קדוש שנכבש ע"י כת גזלנים ורצחים עוקרי תורה גם אם כל ארצות תבל יהיו בידיהם, והדת על תילה תעמוד.
לא פחד ולא חת רבנו הקדוש להשאר יחידי בדעותיו אף אל מול כל העולם כולו, כל הגדולים והצדיקים שערבבו טוב ברע היו עבור רבנו זי"ע לא יותר ממנהיגי שקר וכזב טועים ומטעים, אם לא יותר גרוע מזה, ומה שאצלם היה הצלה, היה עבור רבנו חורבן האמונה והריסת הדת, הכריז רבנו תמיד שהתחברות לרשעים היא עקירת התורה כולה, ואת חרבו שלף נגדם ערב בוקר וצהריים בגחלי אש ודברות קודש שבקעו מחום לבבו כל הימים ממש, לא הייתה אפילו איזה דרשה קטנה אחת, שמרן הקדוש זי"ע לא הלהיב הלבבות נגד הפוסחים על שתי הסעיפים, והיכן שפותחים את ספריו המאירים המלאים ביראה שהשאיר אחריו, אי אפשר כמעט למצוא דף אחד ריק מדיבורים חמים ובוערים נגד הרשעים, וכל ימיו קילל רבנו את הציונים ימ"ש את רבניהם וחנפיהם, ומי כמוהו כתב "כי אם נקח את כל פרצות הדור האיסורים והעברות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם על כף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים שניה, תכריע את הכל...".
כמה בכה והצטער אותו הצדיק כל ימיו על חילול השם ועל צרות ישראל, בכיות רבות בכה רבנו זי"ע בראותו את המוני בית ישראל נופלים בלא כח ובלא דעת לפני שלטון של חבורת שדין ורוחין הנקרא בשם המזוייף "ישראל", ולא שמים אל לבם אל צור מחצבתם, שלא למרוד באומות ורק לחכות לגאולה אמיתית מן השמים, ושכל מטרתם של מפלגות השדין והרוחין רק להביא את בני ישראל אל עבר פי פחת בגשמיות ורוחניות רח"ל, כאשר כבר עלה בידם הרבה מאוד ה"י, ב 61 שנות מלכות אשמדאי שלהם.
רבנו זי"ע תמך ועודד תמיד לפרסם האמונה בפני כל העמים כולם, ואמר שזהו חוב קדוש, להכריז לפני האומות שהציונים אינם נציגי העם היהודי, ואין לעם היהודי כל שייכות עם מעשיהם ורציחותיהם. גם אמר בתבערת לבבו שיש לעשות כמעשה ריב"ז שיצא אל קיסר רומי והציל את עצמו ואת יבנה וחכמיה וכו', אך בעוה"ר מחמת תוקף התגברות הסט"א באופן אדיר ואיום רח"ל שלא היה כמותו לעולמים, לא זכה הדור שישלים רבנו זי"ע עניין נשגב זה כראוי, ושטנא נצח, עד שרבו הטועים והמגמגמים בעניין זה, למרבה הצער והכאב.
אך ברי וידוע לכל מי שדעתו צלולה עליו, ודבק באמת בתורת רבנו הטהורה בלי כל הפיטפוטים והמעשיות אשר הרבו בני האדם לבלבל ולטפש, שפעולות אלו של פיוס וכניעה ומתן דורון וכו', זו זו הייתה היא דרך אבותינו מעולם תמיד, רק מגודל הגיהנום של דם ואש שהבעירו הציונים בלי שיעור בקרב אויביהם, נצרך כדי לקיים זאת בפועל מסירות נפש עצום שאין לתאר ולשער כלל, וכידוע כל זאת למי שקצת בקי בדברים הללו.
מאז עלותו בסערה השמימה של מנהיג ישראל האחרון ביום כוא"ב תשל"ט, ירדנו עשר מעלות אחורנית.
חושך כיסה ארץ, אין גודר ואין עומד בפרץ, שלטנותא דערב רב ממשיך להתגבר בארה"ק, מוביל מיליוני יהודים אל מוות ואבדון גשמי ורוחני ה"י, כשמנהיגי שקר עזים ככלבים תומכים במנהלי מכונת השמד הציונית, מברכים אותם, עולזים ושוחקים איתם, מסיתים ומדיחים את המוני בית ישראל בעזות וחציפות ורשעות להיות משועבדים אל שלטון השדין והרוחין העמלקים ב"חוב קדוש", ממש כדוגמת נביאי הבעל והאשרה בשעתו ימ"ש.
ואילו בקרב מחנה היהדות הנאמנה, צצו ועלו עשבים שוטים, מנהיגים "בעלי תורה" אך חסרי דעת וחסרי בינה, אשר החלו לפרוץ פרצות מכאיבות ומרות בחומת ההתבדלות, ולעקור יסודי התורה, ולא זכרו תורת משה, והלכו עם רוח הזמן.
אט אט עם השנים אבדו מאיתנו גם מתי מעט הרבנים הגה"צ מלומדי המלחמה שומרי פח השמן הטהור, אשר היו דבוקים בלב ובנפש במרן הקוה"ט זי"ע, ונותרו לפליטה להאיר מעט החושך ולעמוד בשער, גם הם פסו למנוחות ואותנו עזבו לאנחות, ואין מלך בישראל.
מאז שנסתלק רבנו, מיום ליום מתרבה ומתגבר שלטון הצייטונגען השונים הנכתבים ע"י קלי דעת בורים ועמי ארצות אשר אינם מבחינים מימינם ומשמאלם, כאשר מפלגות בזויות מכתירות חדשים לבקרים זקני אשמאי שפלים למנהיגי וראשי הדור לצרכי תעמולתם הטמאה, ואין מושיע.
מיום כוא"ב תשל"ט שממה ירדה לעולם, והולכת ומתגברת השממה והעזובה באופן מבהיל, קוצים ודרדרים אשר אין להם סוף מכסים את הארץ למלוא העין מכל רוח, רק איזה מעט יחידים שרידים נשארו מפוזרים כאן ושם ומחזיקים באמונה, ואין נשמעים דבריהם.
במשך השלושים שנים שחלפו מהיום בו נגדע ארז הלבנון מרן רבנו הקוה"ט מסאטמאר זי"ע, הדורות הולכים ופוחתין, באופן וצורה שאי אפשר לתפוס בשכל כלל ועיקר, אין זאת אלא שמתגשמת לעיננו נבואת חז"ל הקדושים על "דור עקבתא דמשיחא" בכל פרטיה ודיקדוקיה, ואין לנו על מי להשען ולהסמך, אלא על אבינו שבשמים, לצאת בעקבי הצאן ולא לזוז ממשנת רבנו, עד נזכה לברכת "כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים", בהתגלות כבוד שמים במהרה בימנו אמן:
אחד היה רבנו הקוה"ט מסאטמאר זיע"א.
אחד היה בצדקתו ובקדושתו, ביראתו הטהורה שקדמה לכל חכמתו וגאונותו הרבה, והעולה על כולנה דבקותו העצום באבותיו ורבותיו הקדושים, לבלי לנטות זיז שהוא מכל דרכיהם והליכותיהם, דרך הראשונים, על זה שמר רבינו זי"ע תמיד מכל משמר כל ימי חייו, זאת הייתה כל מהותו וכל עצם נשמתו הטהורה, והיא שעמדה לו להציל הדור כולו, ולהקים על אדמת אמריקה גדודים מפוארים לאחר חורבן אירופא הנורא, קהילות וישיבות ובתי חינוך בדרך הישן בלי שום שינוי כלל, לשם ולתהילה בקרב כל עמי הארץ.
בעת אשר חושך עצום כיסה ארץ, בעת אשר מבול של כפירה ודעות כוזבות שטף את עם ישראל, וכמעט כל המנהיגים כולם טעו ונטו זה בכה וזה בכה אחר כופרים ואפיקורסים ליסטים עמלקים שהרימו ראשם לשלוט על ראשי עם קדוש, כארי התנשא רבנו, וכל ימי חייו שאג ולחם נגדם מתוך ליבו הטהור שלא יכל לסבול השקר, שלא יכל לסבול לרגע אחד את הזיוף שהוכרז בשם עם ישראל, ובעת אשר צלחה דרכם של הרשעים, וכל המוני העם יחד עם מנהיגי השקר ובעלי המופתים התפעלו מהצלחתם האדירה של הרשעים, ובמיוחד זו שלאחר מלחמת ששת ימי האפילה, העמיד רבנו האמונה על תילה שכל ניצחונותיהם ונפלאותיהם של הרשעים הכל באשר לכל לא ממקור קדוש יבוא, אלא הכל מהסטרא אחרא וגונדא דילי' רח"ל, ובמר ליבו בכה מאין הפוגות איך אפשר לומר שהקב"ה עושה איזה נס והצלחה לרשעים, ואין כפירה יותר גדולה מאשר לומר שהקב"ה עושה תשועה והצלה לישראל ע"י צבא של מחללי שבת וג' חמורות רח"ל, לא ידע מרן הרבי מסאטמאר זי"ע שום "מציאות" אחר חוץ ממציאות של תורה, וע"פ מציאות זו, אסר ללכת אל המקומות הקדושים שנכבשו ע"י הרשעים, שכן לא תוכל בשום אופן שבעולם דעת תורתנו להתיר לילך אל מקום קדוש שנכבש ע"י כת גזלנים ורצחים עוקרי תורה גם אם כל ארצות תבל יהיו בידיהם, והדת על תילה תעמוד.
לא פחד ולא חת רבנו הקדוש להשאר יחידי בדעותיו אף אל מול כל העולם כולו, כל הגדולים והצדיקים שערבבו טוב ברע היו עבור רבנו זי"ע לא יותר ממנהיגי שקר וכזב טועים ומטעים, אם לא יותר גרוע מזה, ומה שאצלם היה הצלה, היה עבור רבנו חורבן האמונה והריסת הדת, הכריז רבנו תמיד שהתחברות לרשעים היא עקירת התורה כולה, ואת חרבו שלף נגדם ערב בוקר וצהריים בגחלי אש ודברות קודש שבקעו מחום לבבו כל הימים ממש, לא הייתה אפילו איזה דרשה קטנה אחת, שמרן הקדוש זי"ע לא הלהיב הלבבות נגד הפוסחים על שתי הסעיפים, והיכן שפותחים את ספריו המאירים המלאים ביראה שהשאיר אחריו, אי אפשר כמעט למצוא דף אחד ריק מדיבורים חמים ובוערים נגד הרשעים, וכל ימיו קילל רבנו את הציונים ימ"ש את רבניהם וחנפיהם, ומי כמוהו כתב "כי אם נקח את כל פרצות הדור האיסורים והעברות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם על כף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים שניה, תכריע את הכל...".
כמה בכה והצטער אותו הצדיק כל ימיו על חילול השם ועל צרות ישראל, בכיות רבות בכה רבנו זי"ע בראותו את המוני בית ישראל נופלים בלא כח ובלא דעת לפני שלטון של חבורת שדין ורוחין הנקרא בשם המזוייף "ישראל", ולא שמים אל לבם אל צור מחצבתם, שלא למרוד באומות ורק לחכות לגאולה אמיתית מן השמים, ושכל מטרתם של מפלגות השדין והרוחין רק להביא את בני ישראל אל עבר פי פחת בגשמיות ורוחניות רח"ל, כאשר כבר עלה בידם הרבה מאוד ה"י, ב 61 שנות מלכות אשמדאי שלהם.
רבנו זי"ע תמך ועודד תמיד לפרסם האמונה בפני כל העמים כולם, ואמר שזהו חוב קדוש, להכריז לפני האומות שהציונים אינם נציגי העם היהודי, ואין לעם היהודי כל שייכות עם מעשיהם ורציחותיהם. גם אמר בתבערת לבבו שיש לעשות כמעשה ריב"ז שיצא אל קיסר רומי והציל את עצמו ואת יבנה וחכמיה וכו', אך בעוה"ר מחמת תוקף התגברות הסט"א באופן אדיר ואיום רח"ל שלא היה כמותו לעולמים, לא זכה הדור שישלים רבנו זי"ע עניין נשגב זה כראוי, ושטנא נצח, עד שרבו הטועים והמגמגמים בעניין זה, למרבה הצער והכאב.
אך ברי וידוע לכל מי שדעתו צלולה עליו, ודבק באמת בתורת רבנו הטהורה בלי כל הפיטפוטים והמעשיות אשר הרבו בני האדם לבלבל ולטפש, שפעולות אלו של פיוס וכניעה ומתן דורון וכו', זו זו הייתה היא דרך אבותינו מעולם תמיד, רק מגודל הגיהנום של דם ואש שהבעירו הציונים בלי שיעור בקרב אויביהם, נצרך כדי לקיים זאת בפועל מסירות נפש עצום שאין לתאר ולשער כלל, וכידוע כל זאת למי שקצת בקי בדברים הללו.
מאז עלותו בסערה השמימה של מנהיג ישראל האחרון ביום כוא"ב תשל"ט, ירדנו עשר מעלות אחורנית.
חושך כיסה ארץ, אין גודר ואין עומד בפרץ, שלטנותא דערב רב ממשיך להתגבר בארה"ק, מוביל מיליוני יהודים אל מוות ואבדון גשמי ורוחני ה"י, כשמנהיגי שקר עזים ככלבים תומכים במנהלי מכונת השמד הציונית, מברכים אותם, עולזים ושוחקים איתם, מסיתים ומדיחים את המוני בית ישראל בעזות וחציפות ורשעות להיות משועבדים אל שלטון השדין והרוחין העמלקים ב"חוב קדוש", ממש כדוגמת נביאי הבעל והאשרה בשעתו ימ"ש.
ואילו בקרב מחנה היהדות הנאמנה, צצו ועלו עשבים שוטים, מנהיגים "בעלי תורה" אך חסרי דעת וחסרי בינה, אשר החלו לפרוץ פרצות מכאיבות ומרות בחומת ההתבדלות, ולעקור יסודי התורה, ולא זכרו תורת משה, והלכו עם רוח הזמן.
אט אט עם השנים אבדו מאיתנו גם מתי מעט הרבנים הגה"צ מלומדי המלחמה שומרי פח השמן הטהור, אשר היו דבוקים בלב ובנפש במרן הקוה"ט זי"ע, ונותרו לפליטה להאיר מעט החושך ולעמוד בשער, גם הם פסו למנוחות ואותנו עזבו לאנחות, ואין מלך בישראל.
מאז שנסתלק רבנו, מיום ליום מתרבה ומתגבר שלטון הצייטונגען השונים הנכתבים ע"י קלי דעת בורים ועמי ארצות אשר אינם מבחינים מימינם ומשמאלם, כאשר מפלגות בזויות מכתירות חדשים לבקרים זקני אשמאי שפלים למנהיגי וראשי הדור לצרכי תעמולתם הטמאה, ואין מושיע.
מיום כוא"ב תשל"ט שממה ירדה לעולם, והולכת ומתגברת השממה והעזובה באופן מבהיל, קוצים ודרדרים אשר אין להם סוף מכסים את הארץ למלוא העין מכל רוח, רק איזה מעט יחידים שרידים נשארו מפוזרים כאן ושם ומחזיקים באמונה, ואין נשמעים דבריהם.
במשך השלושים שנים שחלפו מהיום בו נגדע ארז הלבנון מרן רבנו הקוה"ט מסאטמאר זי"ע, הדורות הולכים ופוחתין, באופן וצורה שאי אפשר לתפוס בשכל כלל ועיקר, אין זאת אלא שמתגשמת לעיננו נבואת חז"ל הקדושים על "דור עקבתא דמשיחא" בכל פרטיה ודיקדוקיה, ואין לנו על מי להשען ולהסמך, אלא על אבינו שבשמים, לצאת בעקבי הצאן ולא לזוז ממשנת רבנו, עד נזכה לברכת "כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים", בהתגלות כבוד שמים במהרה בימנו אמן:
