בס"ד
בעת קום המדינה הציונית, עלו בתמימות רבה כידוע גם יהודים זקנים רבנים ות"ח נכבדים מבני העדות השונות, כשעדת תימן הטהורה מלאה בת"ח יקרים שבאו לחנון את עפר ארץ ישראל, וביניהם רבנים ומנהיגי קהלות. אחד מרבני תימן ש"עלה" (או ליתר דיוק הועלה) "ארצה", היה הרה"ג שלום ב"ר סעדיה גמליאל ז"ל, שהיה רב הקהילה היהודית בעיר הבירה צנעה. הרב גמליאל ניחן בעת סופרים, וחיבר חיבורים רבים על תולדות יהדות תימן, החל ממנהגים ועד היסטוריא של הקהילות השונות, כשבין היתר הוא תיאר מעשה הצלה נורא שהתרחש בצנעה.
בשנת תרצ"ו (היא שנת 1936 למניינם, שצדיקים הזהירו מפניה שסימנה צרו"ת, שבה עלו הנאצים ימ"ש לשלטון ונגזרו גזרות רעות על ישראל), ביקר בתימן המופתי הירושלמי הנודע חאדזש אמין אל חוסייני, שהיה אחד מראשוני מנהיגי הפאלסטינים. כפי המשתמע מן המעשה שלפנינו, הייתה בליבו של המופתי מזימה נוראית, להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים בתימן ה"י, כשאת הגזרה חשב לפעול אצל מלך תימן באותם ימים, האימאם יחיא בן מחמד חמיד אלדין.
מלך זה, היה מלך חסד ליהודים, ואף חיבב מאוד את רבם של יהודי צנעה (שבה היה מקום המלוכה) הלא הוא הרה"ג הקשיש שלום ב"ר סעדיה גמליאל ז"ל, וכשהגיע אל ארמון המלוכה המופתי אמין אל חוסייני, נכח שם באותה שעה בחסדי שמים גם רב היהודים, וכשאך פצה פיו המופתי אל חוסייני והחל לדבר סרה נגד היהודים בכללותם, מיד היסה אותו המלך וציווה על הרב לטעון כנגדו ולהשיבו על כל דבריו.
כאמור כעבור שנים רבות, לאחר שעלה הרה"ג בתמימותו אל המדינה הציונית, כתב הוא את כל תוכן הדברים שארעו באותו ביקור. וכאז כן היום, מהדברים שכתב נראה בברור מוחלט, איך שכל שנאת המופתי הכבושה נגד יהודים רח"ל, הייתה אך ורק בסיבת מעשי האכזריות הקשים והנוראים שביצעו הציונים נגד הערבים בפאלסטין ה"י, והרב הנ"ל, בעמדו לפני המלך, הודיע בברור שאין ליהודי תימן כל קשר אל מעשי האכזריות של היהודים הציונים שבפאלסטין, ואדרבא, יהודי תימן מכבדים ומוקירים את דת האסלאם והמוסלמים, ו"מכבדים את אדוננו המוסלמים מאוד"... דבריו הברורים של הרב, אם כי לא היה בהם אולי לרצות את המופתי שחמתו בערה בו להשחית ל"ע, היה בהם עכ"פ מענה נשגב שהתקבל בפני המלך, שדחה את המופתי בשתי ידיים וביקש ממנו לעזוב את תימן, והיהודים ניצלו.
אע"פ שיודעים אנו היטב שדברינו וכן המעשה המצ"ב מתוך הספר שחיבר הרב זצ"ל לא יעשו רושם על הדבוקים והשטופים במינות, וילעיזו שהרב דיבר מתוך פחד, עכ"פ שתי דברים הרי לא יוכלו להכחיש כאן, והוא ששנאת המופתי העזה נבעה רובה ככולה מחמת מעשי רציחות הציונים בפאלסטין, ושהרב הציל את כל יהודי תימן בזכות דרך הגלות המסורה מאבותינו "אדוני עשו עבדך יעקב", ולא באופן אחר... כמו כן אנו רואים מזה איך שהציונים במעשיהם המופקרים מסכנים את כל היהודים תמיד בכל מקומות מושבותיהם, ואין עצה להנצל מכך אלא להתנער בכל מילי דאפשר מהציונים וממעשיהם, ובדרך התורה נלך עד תתגלה עלינו מלכות שמים במהרה בימינו אמן:
מצ"ב הצילום מתוך הספר
PDF
