בס"ד
הפגנת ההמונים של מלכות הזל"ה ביום ג' החולף עליה דיווחנו, נחלה מפלה גדולה וכשלון חרוץ. לא רק שלא הגיעו כל הרבבות המיוחלים אלא רק כמה אלפים בודדים, אלא גם מבחינת המידיע, כמעט ולא עוררה ההפגנה על "רדיפת הדת האכזרית של הציונים" איזה עניין גדול והתרגשות אצל הגויים.
כנראה שהגויים אינם טיפשים, ואלו הם כנראה התוצאות כאשר יושבים להם במנוחה ובשלווה ובשתיקה תחת שלטון השמד במשך כל כך הרבה שנים, ורק כאשר יש איזה גזירות פרטיות מתעוררים מעט ומרימים קול זעקה, אז הגויים כבר לא כל כך מעניין אותם מזאת. איפה היו הללו בעת שהציונים רצחו על הספינה מטורקיא, או בעזה וכו'? למה אז לא שמעו את ה"אנטי ציונים" המשונים הללו, שלא חפצים בציונות, אך מאידך גיסא גם אין פניהם לשלום עם הערביים?
אי אפשר גם לספר לגויים שמתנגדים אל המדינה הציונית וחפצים בביטולה, ולבכות מרה על הרדיפות האכזריות של השלטון החילוני, כאשר בחדא מחתא גם לא מעוניינים בשלטון ערבי על ארה"ק, ורוצים בסה"כ ששלטון השמד ימשיך להתקיים באיזה דרך, אבל רק שלא ירדוף יראי השם... הגויים אינם יכולים לקבל את הסתירה הזאת, צער ומחאות על רדיפת הדת כן, אבל צער ומחאות על הצער שמצערים את הערבים - זאת לא. אז מה כן רוצים הם המפגינים ההלו שיהיה בארה"ק, ציונים? אומרים הם שלא. ערבים? אינם רוצים הם בעול גלותם. אז מה כן? רוצים שיבוא משיח... אבל כרגע אין משיח, אזי עד שהוא יבוא במהרה, רוצים הם בינתיים בעל כרחם שכן יהיה ויתקיים מדינה הציונית...
דווקא הפגנת נטו"ק יחד עם הערבים מול הווייט האוז שהתקיימה מוקדם יותר בשעות הבוקר, ובה נכחו בסה"כ רק כג' מנייני יראים, אך ברורים, ולא מבולבלים, זכתה לפרסום גדול הרבה יותר מאשר הפגנת סאטמאר. היראים שנשאו מעט דברים בהפגנה דיברו נגד עצם קיום המדינה, ולא נגד איזה גזירות פרטיות, הסבירו שהסכסוך הלאומי שיצרו הציונים מנוגד הוא לתורה, ואנו חפצים בשלטון ערבי דייקא על ארץ הקודש, ולא בשלטון הכופרים... דברים ברורים ובהירים אלו עשו רעש גדול בקרב הקהל, ושם שמים התקדש.
אך מדוע כל אותם שאר "אנטי ציונים" אינם חפצים ללכת בדרך זו, ורק רוגזים עליה תמיד מערב עד בוקר? מדוע ממשיכים הם לפסוח על שתי הסעיפים, כאשר רואים שכל דבריהם ומחאותיהם אינם מעוררות איזה רושם כביר על הגויים, ואי אפשר לחיות בסתירה? העיוורים הביטו לראות!
