בס"ד
בימים האחרונים צהלה ושמחה היהדות החרדית על שיחרורו של אחד מ"אסירי יפן" המפורסמים, בחור אשר שהה שם יחד עם עוד ב' מחבריו בתנאי צער ויסורים גדולים במשך ג' שנים, בעוון שנמצאו באמתחתם "דראגס" האסורים ע"פ חוקי המדינה, בעת מעבר הגבול.
הנה ברור ששמחה גדולה היא שבחור אשר נמק ג' שנים בכלא של גויים במדינה רחוקה בלי יכולת לקיים כראוי תורה ומצוות ל"ע, מתשחרר ויוצא מאפלה לאורה, אך מה פתאום אשר בחור הנמנה על חוגי היהדות הנאמנה, יתחיל לרוץ פתאום מ"גדול" ל"גדול", ממסית ומדיח אחד למשנהו, ולשתף בשמחתו ובצהלתו את כל הפורצי גדר למיניהם, כאילו יש לו כעת איזה "חיוב" לרוץ ממזרח למזרח יהיה אשר יהיה, ועוד לנשק את ידיו של הראש ל"ץ השוטה הידוע משכונת הר- נוף, והכל בתירוץ של "שמחה" על שחרורו מהתפיסה הקשה בה שהה במדינת יפן.
אכן בחור יקר אשריך שזכית לצאת ממאסרך הקשה, וכעת בעז"ה תזכה גם להקים בית נאמן בישראל במהרה, אך אין מתיר שמחת ה"מתיר אסורים" להתיר ולפרוץ כבר כל ה"איסורים" של היפרדות והתבדלות מפורצי הגדר למיניהם.
ויהי רצון שישתחרר במהרה גם הבחור הג' שעוד שוהה שם, אך ולא יפרוץ גדר בשמחתו, בעז"ה:
