בס"ד
בעוה"ר כבר מזה קרוב לאלפיים שנים בגלות שרינן, ו"גלות" פירושה אחד ויחיד - להכניע ולהוריד הראש בפני הגויים, ולקבל את עול מלכותם בנאמנות גמורה ושלמה, בלי שום חכמות.
בית ראשון ובית שני, נחרבו כידוע בגלל שלא רצו להיכנע למלכות בבל ולמלכות רומי, רק מרדו בהם נגד גזירת הבורא כל עולמים, והביאו על שונאי ישראל בידיים ל"ע, את הסוף המר.
היום בדורנו, בשעה שהעמלקים הציונים ימ"ש עוררו על הכלל ישראל כולו את חמת הערביים באופן מבהיל אשר לא היה כמותו מעולם ה"י, הרי שמצווה עלינו לעשות בדיוק את ההפוך מדעת הרשעים, ולהיכנע ולפייס את הערבים בכל לשון של פיוס, ולהוציא לגמרי מדעתם שיש לנו איזה צד עם הציונים ח"ו, אלא חובה עלינו להראות לערביים שאנו היהודים לגמרי לגמרי בצד אחד יחד איתם נגד הציונים (אם כי בפאליטיק הפנים ערבי הס לנו מלהתערב).
אך בעוה"ר שיטנא נצח וערבב את העולם כולו, מסתובבים היום יהודים יראים ושלמים המחזיקים עצמם ל"אנטי ציונים" ל"שונאי ציונות" ללוחמים גדולים נגד טומאת הציונות וכו' וכו', אך הנה בכל עניין ה"הורדת ראש" בפני העמים, בכל עניין הכניעה המסור לנו מיעקב אבינו ע"ה, בכל העניינים הללו מתגלים כל אותם "אנטי ציונים מופלגים", כציונים חמים בלב ובנפש ה"י, מסרבים הם להוריד ראשם בפני הערביים.
לא יאומן כי יסופר האיך יהודים המתבדלים מכספי הכפירה האסורים, מהבחירות האסורות, ועוד ועוד, מקשים ערפם ומכבידים לבבם שלא להיכנע בשו"א שבעולם אל הגויים הערביים, בשום אופן לא רוצים להניף את דגל הפאלעסטינען או שאר דגלים של הערביים, גם אחרי שמסבירים להם שוב ושוב שזהו לאות הכנעה וקבלת עול גלותם וממשלתם של הערביים, ואנו בגלות ואין לפנינו דרך אחר אלא לקבלה בנאמנות ובישרות, לא רוצים בזאת, לא חפצים בזאת בשום צורה, והדבר מבהיל הרעיון ה"י, מה מונע אותם כל כך, תירוצים על גבי תירוצים שאין בהם ממש, אין זאת אלא שאכן התקיימו כל דברי הצדיקים הקדמונים שהאפיקורסות יכנוס בעקבתא דמשיחא גם בלבבות הכשרים והיראים ביותר ה"י.
עומדים להם בזמננו יהודים זקנים ונכבדים, הדורשים דרשות חמות נגד המדינה הציונית, נגד הציונות, על כך שהציונים אינם באי כח העם היהודי ועוד ועוד, אך ברגע ששואלים ומתמיהים בפניהם אם כן הדבר, מדוע לא להיכנע אל האומות? מדוע לא להיכנע אל עמי ישמעאל אויבי הציונים, לפייסם בכל מיני פיוס, ולהיות מצויינים תחתם כיהודים אשר אין להם חלק בכל מלחמותיהם של הציונים? אם בגלות שרינן, אם כן הבה ונקבלה כראוי וכיאות, מה נשתננו מאבותינו שהתפללו תמיד בשלום העיר ובשלום מלכיהם? אך כאן כבר נאלם פיהם דומיה, עינים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו וכו', ממש לא יאומן כי יסופר, האיך מתעקשים לאחוז בדעה שה"ערביים רוצחים", ואם כן ממילא חל כאן "איסור חמור" ו"עבירה גדולה" להיכנע אליהם... וכאשר ישאל השואל, הלא אדרבא, אם רוצחים המה, אזי עוד יותר ויותר מחוייבים אנו היהודים להיכנע בפניהם, לפייסם, להוציא עצמנו מהכתם השחור שהכתימנו הציונים ימ"ש במעשי התגרותיהם השפלים מזה שנות דור! אך בעוה"ר עקוב הלב מכל, נדמו להם הכל כגלמים חסרי חיות, אין זאת ברצונם, אין זאת לרוחם כלל ועיקר, לא רוצים היהודים המתבדלים מהציונות ומפרסמים ש"אין הציונים באי כח עם ישראל" להיכנע בפרסום אל אויביי הציונים ולעשות עמם שלום ברור ובהיר על אפם ועל חמתם של הכופרים ימ"ש, לא רוצים זאת בשום אופן שבעולם, לא מעיזים למרוד בבניין הכפירה, ומעדיפים במובנים מסויימים אפילו להיות "מטרה" רח"ל במלחמת הערביים בציונים, העיקר לא לעבור ה"איסור הגדול" ולהוריד ראשם בפני העמים.
מובא ביוסיפון שכאשר בא קיסר רומי על ירושלים לא ביקש מהם דבר רק שיניפו על חומת העיר דגל מלכות רומי לאות כניעה וקבלת מרות, ולא רצו בזאת בשום אופן והעלו את חמתו, עד שנחרבה בסוף העיר כולה, ונפלו בחרב ה"י.
גם בימינו אנו, רבבות בני ה"עדה החרדית" בירושלם ובית שמש (ולאחרונה אף בהתנחלויות כמו ביתר ובראכפעלד), מתבדלים אולי מהשלטון הציוני, נלחמים במערכות סוערות נגד גזירות שונות כמו שבת, חיטוטי שכבי וכד', אך לא מתבדלים אף פעם מהמרידה הציונית באומות, ע"י הורדת ראשם בפני תושבי הארץ הערביים, והנפת דגלם בריש גלי לפרסם ולהכריז שאנו יהודים בגלות, שאנו היהודים אין לנו רק תורה ותפילה בעולמנו, ומקבלים באהבה רבה עול ממשלת הפאלסטינען, ולא חפצים ח"ו בעול ממשלת העמלקים הציונים בשום אופן שהוא, לא חפצים בשמירתם ובאפוטרופסותם וכל אשר להם. כל זאת לא עושים אף פעם, לא רוצים להוריד ראשם בפני הערביים, לא רוצים להניף דגל הפאלסטינען, וטוב להם ממש "מוות מחיים", העיקר לא להניף דגלם, שכן להניף דגל הפאלסטינען אצלם, זהו בבחינת "יהרג ובל יעבור"... (פירוש "יהרג" דהיינו על מזבח הכפירה הציונית, ו"בל יעבור" להניף דגל הערביים להציל עצמו).
ואם כמה יחידים כן מניפים את דגל הפאלסטינען, יוצאים אל ה"אויב" ופורצים החומות והגדרות שכלאו בהם הציונים את הכלל ישראל כולו ה"י להיות משועבדים תחת ידם, ויוצאים לחרות מהם - הרי שמיד מתנפלים עליהם "כיצד עושים דבר שכזה" "מאיפה העזות הזאת ללכת ולהריד את הראש?!" "האינכם רואים שהם רוצחים גמורים?!" "חילול השם", ושאר לשונות. אך אוי, כמה רחמנות יש על אלו ה"אנטי ציונים" הכבושים תחת יד הציונים כעדר כבשים נבהלות, ולא יכולים להרים ראשם ולהביט מעט סביבותיהם, אליהם נאמר לא הערוד ממית אלא החטא ממית!, אין הערביים ממיתים והורגים, אלא חטא הציונות שחטאנו בו מי בשתיקה ומי ברצון, ומי בכך שהכביד ליבו שלא להוריד ראשו בפני העמים בשום אופן (ואומר ש"כך קיבלנו", בשעה שלא קיבלנו מעולם מרבותינו דרך מוזר שכזה שלא להוריד הראש ולפייס העמים, ולהודיע להם שהעם היהודי הוא עם דתי ו"נייטראל", הנאמן לכל הממלכות שבצילן הוא חוסה, ובאר"י - תחת הערביים הפאלסטינען, יושבי המקום), החטא הזה הוא הוא שממית!
גם אם לו מחר יכבדו הציונים וישמרו כל הקברים באר"י ויפסיקו כל החיטוטי שכבי ביפו וכו', גם אם ישמרו שבת לפרטי פרטי' ודיקדוקי', גם אם גרגיר קל של חמץ בפסח לא יראה ולא ימצא בכל גבולי המדינה הציונית, אנן בדידן - נוריד ראשנו בפני הערביים, ונניף דגל הפאלסטינען בריש גלי! כי אין זעקתנו וכאבנו על פשעי הדת של שלטון הרשע הציוני לבדם, אלא על כל עצם מהותם הטמאה והכפרנית, אנו יהודים של תורה החפצים לחיות בגלות תחת העמים, ו"גלות הציוני" ה"נעים והשומר דת" לא נחפוץ בשום צורה ואופן.
אלו דברים כואבים שבעוה"ר נעלמו מעיני הדור כולו, לעשות שלום של כניעה עם הערביים ע"פ תורה כאילו אין קיימים הציונים וכל ממשלתם בעולם, שכן קשר רשעים אינו מן המניין, וכל בנייניהם ו"שמירתם" תשאם הרוח, והדת ממקומה לא תזוז, בגלות רק דרך אחת לפנינו והיא להיכנע בפני העמים ולהוריד את הראש, מי שרוצה וחפץ בזה יש לו שייכות עם התורה ועם חז"ל הקדושים, ומי שלאו - יש לו שייכות עם הביריונים לדורתם והרצל וזשבוטינסקי ימש"ו, שדגלו בהרמת ראש. אך אין דרך אמצעי של לא להיכנע אל הגויים אך גם לא ללחום עמם, לא להוריד את הראש בפני הגויים מחד גיסא, אבל גם לא להסכים עם הציונות מאידך גיסא, אין דרך כזאת.
השי"ת יפקח ויעורר עיני הדור כולו להתעורר כבר משנתם ולהפסיק לישון תחת שמירת צבא הכפירה, שכן דגלי פאלסטין וכניעה כפי ציווי השם - זוהי שמירתנו בגלות, זוהי עצת התורה.
מצ"ב דף "מעלת המקבל עליו עול גלות העמים בפועל ולמעשה"
