מאמר נאה על "הנהגת" שטיינמאן שר"י, התבקשנו להעביר
הנה לפני יותר משנה התבטל חוק טל, ואין פטור לבחורי הישיבות ואברכי הכוללים מגיוס לצבא. והנה אז בתקופה ההיא היתה שאננות בציבור כי עוד מעט הכל יסתדר, ולא צריך לעשות ענין, ואכן לא ראו על הציבור שום תחושת חרדה וכדו', באומרם הכל יהיה בסדר. אלא שאז הגיעה ההחלטה כי הולכים לבחירות, וכבר היתה הכתובת על הקיר שאולי לא יהיה כל כך קל לסדר את הענינים כי מי יודע מה יעלה בגורל המפלגות השונות, אך מ"מ שררה תחושה בקרב רבים כי הכל יסתדר, הרי יצטרכו את החרדים בממשלה ואנו נעמוד על שלנו והכל יהיה שייך להסטוריה הרחוקה.
באותה תקופה, כשרצו לעשות כינוסים על הגיוס וכו' הייתה אוירה שזה נחשב נגד גדולי ישראל לעשות מזה עניין, כי הם יודעים היטב מה שקורה, ויש להם כנראה איזה סיכום סודי עם ראשי השלטון, וחבל סתם להלהיט את הרוחות. ומעשה שהיה בקרית ספר שהיתה איזה עצרת תפילה על גזירת הגיוס, וניגש אחד האברכים ושאל את המארגנים: "מה עושים עניין, הרי הרב שטיינמן אמר שהכל יסתדר!"
אח"כ התקרב מועד הבחירות, ופתאום התקיימו כינוסים רבים ברחבי הארץ עם גדולי ישראל וגדולי ראשי הישיבות, וכן כתבות ביתד נאמן דבר יום ביומו עם לוגו מיוחד על המערכה שלפנינו, וכן קול קורא מיוחד עם עשרות חתימות של גדולי ישראל וראשי הישיבות. וכולם דיברו שעכשיו "העיירה בוערת" ו"לא תעמוד על דם רעך" ועוד כהנה דיבורים נחרצים וחד משמעיים, על גודל המערכה, ושלפיכך חייבים להצביע. אך הנה רק עבר יום הבחירות, וקול דממה דקה נשמע, לא "עצרות" ולא "כינוסים", לא "העיירה בוערת" ולא "קול קורא", לא לוגו מיוחד ולא "הערכות שיא", לא תעמולה דירה ולא הנחיות מפורטות, אלא חזר השקט והשלווה לשרור במחננו. ואף שכבר נודעו תוצאות הבחירות, ובהם שהמפלגות כמו לפיד ובנט קיבלו מספר מנדטים רב, והיה חשש כבד כי הם יכנסו לקאליציה, מ"מ המשיכה השאננות, כי בודאי לא יוותרו על החרדים ולא יעלה על הדעת שיהיה ממשלה בלי חרדים וא"כ הכל יסתדר. גם כשניכר היה לעין כל כי קורה עכשיו דבר שלא קרה מעולם, כי אף תמיד דברו על גיוס בני הישיבות, אך מעולם זה לא היה נושא כה מרכזי בציבוריות הישראלית במשך תקופה של שלושת רבעי שנה, ומעולם זה לא היה הנושא הכי מרכזי והכי מדובר בין המפלגות במשא ומתן הקואלציוני – למרות הכל עדיין שררה התקווה כי לא יתכן שיהיה ממש בגזירה הזו.
והנה חולפת אף תקופה זו, והאמת המרה יוצאת לדרך, כי בממשלה הבאה יישבו שונאי הדת מכל החוגים, וקבעו ביניהם לגייס את רוב בחורי הישיבות, ולכפות לימודי ליב"ה בתתי"ם והישיבות קטנות, ועוד כהנה וכהנה. ואנו כפסע ממש לפני חורבן היהדות החרדית כולה ח"ו.
אך משום מה, ה"חזקה דמעיקרא" גוברת על הכל, והתיאוריות על "הכל יהיה בסדר" ממשיכות להתנגן בפיות רבים, כוח ההרגל שהתרגלנו לחיות עם זה, מתוך תקווה בטוחה שהכל יסתדר משיכה לשרור בליבותנו אף שהמציאות טופחת על פנינו בלעג.
אח"כ התקרב מועד הבחירות, ופתאום התקיימו כינוסים רבים ברחבי הארץ עם גדולי ישראל וגדולי ראשי הישיבות, וכן כתבות ביתד נאמן דבר יום ביומו עם לוגו מיוחד על המערכה שלפנינו, וכן קול קורא מיוחד עם עשרות חתימות של גדולי ישראל וראשי הישיבות. וכולם דיברו שעכשיו "העיירה בוערת" ו"לא תעמוד על דם רעך" ועוד כהנה דיבורים נחרצים וחד משמעיים, על גודל המערכה, ושלפיכך חייבים להצביע. אך הנה רק עבר יום הבחירות, וקול דממה דקה נשמע, לא "עצרות" ולא "כינוסים", לא "העיירה בוערת" ולא "קול קורא", לא לוגו מיוחד ולא "הערכות שיא", לא תעמולה דירה ולא הנחיות מפורטות, אלא חזר השקט והשלווה לשרור במחננו. ואף שכבר נודעו תוצאות הבחירות, ובהם שהמפלגות כמו לפיד ובנט קיבלו מספר מנדטים רב, והיה חשש כבד כי הם יכנסו לקאליציה, מ"מ המשיכה השאננות, כי בודאי לא יוותרו על החרדים ולא יעלה על הדעת שיהיה ממשלה בלי חרדים וא"כ הכל יסתדר. גם כשניכר היה לעין כל כי קורה עכשיו דבר שלא קרה מעולם, כי אף תמיד דברו על גיוס בני הישיבות, אך מעולם זה לא היה נושא כה מרכזי בציבוריות הישראלית במשך תקופה של שלושת רבעי שנה, ומעולם זה לא היה הנושא הכי מרכזי והכי מדובר בין המפלגות במשא ומתן הקואלציוני – למרות הכל עדיין שררה התקווה כי לא יתכן שיהיה ממש בגזירה הזו.
והנה חולפת אף תקופה זו, והאמת המרה יוצאת לדרך, כי בממשלה הבאה יישבו שונאי הדת מכל החוגים, וקבעו ביניהם לגייס את רוב בחורי הישיבות, ולכפות לימודי ליב"ה בתתי"ם והישיבות קטנות, ועוד כהנה וכהנה. ואנו כפסע ממש לפני חורבן היהדות החרדית כולה ח"ו.
אך משום מה, ה"חזקה דמעיקרא" גוברת על הכל, והתיאוריות על "הכל יהיה בסדר" ממשיכות להתנגן בפיות רבים, כוח ההרגל שהתרגלנו לחיות עם זה, מתוך תקווה בטוחה שהכל יסתדר משיכה לשרור בליבותנו אף שהמציאות טופחת על פנינו בלעג.
- - - - - - - - -
כשנחפוץ להתבונן מה אירע לנו, ומה כל כך הרדים אותנו, אנו צריכים לעקוב ולהתבונן אחר כל החדשים האחרונים איזה פעולות נעשו בענין זה, והאם אכן אלו האחראים על ה"אזעקה" עשו את מלאכתם נאמנה. כמובן שגדול המנהיגים בציבור הליטאי הוא הגראי"ל שטיינמן, אשר הוא "נותן את הטון", אם במועצג"ת, ואם ביתד נאמן אשר הוא כעת בשליטתו הבלעדית, ואם במכתבים שמוציא לציבור מידי פעם, ואם בשאר כינוסים ועצרות שיכול להשתתף בהם ולשאת את דברו ברמה בפני עשרות אלפי משתתפים, וזאת מבלי לטרוח כלל אלא בהוראה אחת למקורביו לארגן כינוס כזה.
כשנעקוב נגלה את הנתון המדהים שהדבר המעשי המשמעותי ביותר שנעשה מצד הגראי"ל לנוכח גזירות השמד שלפנינו מזה שלושת רבעי שנה, הוא בקשה מנומסת מהשלטונות "שלא יקשו עלינו", וכן פניה לבני הישיבות ללמוד כמה ימים מעת לעת בתורנות בין בני הישיבה. חוץ מזה, עדיין לא נעשה שום כנס חיזוק או עצרת חיזוק, מלבד נאום "העיירה בוערת" שהיה בעת הבחירות ונגוז מיד לאחריהן. [דרך אגב, במכתביו של הגראי"ל בענין לימוד מעת לעת, - ג' ימים או ה' ימים - צוטט שהרמח"ל היה עושה כן בשעה של צרות הכלל. ואמנם עיון קל בספר "אגרות רמח"ל" מעלה כי שם היה מדובר רק על מהלך "שעות היום בלבד, מאחרי תפילת שחרית עד הערב". נקודה זאת משמעותית מאד בהתחשב בעובדה כי כל מי שגדל בישיבות מבין מה המשמעות של תורנות של בחורים של כל שעות היממה, וכיצד ואיזה אוירה של "שטייגן" תהיה בסדר א' שלמחרת. ואם כוונתו רק על קומץ קטן של בחורים, אז מה הרווחנו לחיזוק של כל שאר בני הישיבה.?]
בכנס חיזוק והתעוררות שההתקיים בחודש אדר תשע"ג בביהכנ"ס "צעירים" בני ברק, (שדרך אגב, הביא לתגובה נזעמת מצד אחד ממקורביו של הגראי"ל), דיבר המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א, והנה בבוקרו של יום הכינוס הגיעה משלחת מכובדת להזמין את הגראי"ל שיגיע לכינוס, וכך יגרום לחיזוק גדול במערכה נגד הגיוס. הגראי"ל ענה להם "כי אינו מסכים לבוא כי חושש שידברו שם דברים חריפים נגד המדינה, ואם הוא יגיע יגידו שהוא גם מסכים למה שנאמר שם, וכעת אסור לדבר כך כי עוד יש סיכוי להגיע איתם להסדרים שונים".
בער"ח אדר ניסו כמה אברכים בכולל פוניבז' לארגן באופן חד פעמי תפילת יום כיפור קטן בהיכל הכולל, לנוכח גזירת הגיוס, ועמדו בקשר עם אחד ממקורביו של הגראי"ל וביקשו שיבקש אישור לכך מראש הכולל הגראי"ל שליט"א. אותו אחד הגיב, "איני יודע מה הראש ישיבה יגיד אך תדעו שבאופן כללי הוא לא אוהב שעושים מידאי עסק". ציטוט מילה במילה. למותר לציין שהתכנית לא התקדמה ולא התבצעה.
במכתבו מיום ח' באדר וכן במכתבו מיום ט"ו באדר נכתב על ענין הגיוס, תוך דגש מאד חזק על כך שרוצים לגייס את "הצעירים". וכמו כן לא נאמרה שם שום הנחיה חריפה על כך שנעמוד על נפשינו בכל מחיר, שום מילה על נלך לכלא, שום מילה על שעת השמד.
כל זה מצטרף לאמירותיו במועצג"ת אב תשע"ב שהדגיש את הגזירה על "הצעירים" שלא יוכלו ללמוד "וכי מתי ילמדו אם לא בצעירותם". וכן במועצג"ת כסלו תשע"ג לא הזכיר מילה מפורשת על הגיוס, אלא רק אמר שהשלטונות גוזרים גזירות, אך אין להילחם נגדם כי אסור להתגרות באומות ורק צריך לבקש מהם רחמים. כמו כן הגדיר שם את החילוניים כ"אנשים שאין להם השקפה הראויה". (ודרך אגב בקובץ מאמרים למרן רבי אלחנן וסרמן זיע"א מאריך בענין זה, ומוכיח מכמה מקומות בחז"ל שכל הענין שלא להתגרות באומות הוא רק על גזירות גשמיות, אך על גזירות רוחניות ודאי שאנו צריכים להילחם מלחמת חרמה ולעמוד כחומה בצורה ותקיפות ועוז. וזה דברים פשוטים וכמו בימי החשמונאים ועוד ועוד).
ובהחלטות המועצג"ת מכסלו תשע"ג, לא היה שום מילה מפורשת על הגיוס, וההחלטות היו על כך שצריך להצביע בבחירות, וכן לחזק נציגי הציבור, וכן ללכת להתייצבות, וכן שמועצג"ת תעקוב אחרי התנהלות הצבא בלשכות ההתיצבות. ע"כ. שום מילה אחת בנושא עמידה על שלנו!! שום מילה אחת של חיזוק ידים רפות!! שום מילה אחת על גזירת שמד שצריך להיערך אליה!! מלבד ההצבעה בבחירות. ואת כל זה קורא הציבור בשקיקה ומבין מה נמצא על סדר היום, ובעיקר, מה לא נמצא על סדר היום.
גם בדבריו אחרי הבחירות, בסוף החורף, במועצג"ת המשותפת לאגו"י ודגל התורה (אשר מלכתחילה העדיף שלא להשתתף בה, כידוע בקרב מקורביו), אמר מילים עדינות מאד כמו "אנו מבקשים ומתחננים לשלטונות שלא יקשו עלינו", ובדבריו שם, וכן בהחלטות המועצת נכתב: "אנו מבקשים מהשלטונות שלא ישנו במאומה". ולא נכתב: לא נסכים בשום אופן לשום שינוי. לא נכתב שום דברים כדורבנות וחד משמעיות בגודל חובת השעה של שעת השמד ולמסור הנפש וללכת לכלא, ושאר הצהרות חזיתיות, שהיו מבהירים לנו ולשלטונות שאנו נלך כאן "עד הסוף" ולא רק "נבקש יפה".
גם בדבריו באסיפת ועד הישיבות שהתקיימה אחרי פורים באדר תשע"ג, שעה שהיה ברור לכולם כי הגזירה ממשית ומעשית כמו שלא היתה מעולם, נכתב בהחלטות הכינוס מילים יפות, כמו מביעים צער ומחאה וכדו' וכן מבקשים להניח לנו וכו', בלא שום הבעת עמדה נחרצת ותקיפה, ובלי שום משמעות מעשית וקריאה לעורר את בני הישיבות לאזור חיל וכוח כנגד מרשיעי ברית הזוממים לעקור את הכל.
גם בימים האחרונים של חודש אדר כשגברו הקריאות מקרב ראשי הישיבות לעשות עצרת של מליון איש או קרוב לזה, נענה הגראי"ל ואמר "זה לא יעזור כלום".
וכשכמה עסקנים הקימו את מוקד התפילות על ענין הגיוס, הכניסו את המודעה לכל העיתונים, כולל ליתד נאמן, אך לאחר יום אחד אמרה ההנהלה למארגנים כי אינם מוכנים יותר להכניס מודעה זו, כי צריך על כך אישור - לא פחות ולא יותר - מ"מועצת גדולי התורה". (אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק).
כמו כן מספר עסקנים שביקשו לארגן עצרות חיזוק והתעוררות בבתי כנסיות, ולהביא רבנים מכל החוגים כדי שהציבור יפנים כי המערכה אינה קשורה לחוג זה או אחר אלא של כל כלל ישראל, רוב הרבנים או הגבאים מיאנו לדבר הזה, אפי' לכינוס שיעסוק אך ורק בדברים המוסכמים והבסיסיים, באמרם: "אני לא יודע, איני רוצה להכנס לענין זה, יגידו שאני נגד הרב שטיינמן, תעזוב אותי, תלך למישהו אחר".
כמו כן כל אדם ברחוב הליטאי שאמר שצריך לעשות משהו רציני נגד הגזירה ולא להיות שאננים, מיד באופן אוטומטי הוא שוייך לקבוצה מסוימת, ואמרו לו: "הא, אתה גם נגד הרב שטיינמן"?. כמה שזה נראה הזוי, אך כך הלך הרוח והאוירה הנושבת בציבור הליטאי כבר כמה חודשים!
כשנחפוץ להתבונן מה אירע לנו, ומה כל כך הרדים אותנו, אנו צריכים לעקוב ולהתבונן אחר כל החדשים האחרונים איזה פעולות נעשו בענין זה, והאם אכן אלו האחראים על ה"אזעקה" עשו את מלאכתם נאמנה. כמובן שגדול המנהיגים בציבור הליטאי הוא הגראי"ל שטיינמן, אשר הוא "נותן את הטון", אם במועצג"ת, ואם ביתד נאמן אשר הוא כעת בשליטתו הבלעדית, ואם במכתבים שמוציא לציבור מידי פעם, ואם בשאר כינוסים ועצרות שיכול להשתתף בהם ולשאת את דברו ברמה בפני עשרות אלפי משתתפים, וזאת מבלי לטרוח כלל אלא בהוראה אחת למקורביו לארגן כינוס כזה.
כשנעקוב נגלה את הנתון המדהים שהדבר המעשי המשמעותי ביותר שנעשה מצד הגראי"ל לנוכח גזירות השמד שלפנינו מזה שלושת רבעי שנה, הוא בקשה מנומסת מהשלטונות "שלא יקשו עלינו", וכן פניה לבני הישיבות ללמוד כמה ימים מעת לעת בתורנות בין בני הישיבה. חוץ מזה, עדיין לא נעשה שום כנס חיזוק או עצרת חיזוק, מלבד נאום "העיירה בוערת" שהיה בעת הבחירות ונגוז מיד לאחריהן. [דרך אגב, במכתביו של הגראי"ל בענין לימוד מעת לעת, - ג' ימים או ה' ימים - צוטט שהרמח"ל היה עושה כן בשעה של צרות הכלל. ואמנם עיון קל בספר "אגרות רמח"ל" מעלה כי שם היה מדובר רק על מהלך "שעות היום בלבד, מאחרי תפילת שחרית עד הערב". נקודה זאת משמעותית מאד בהתחשב בעובדה כי כל מי שגדל בישיבות מבין מה המשמעות של תורנות של בחורים של כל שעות היממה, וכיצד ואיזה אוירה של "שטייגן" תהיה בסדר א' שלמחרת. ואם כוונתו רק על קומץ קטן של בחורים, אז מה הרווחנו לחיזוק של כל שאר בני הישיבה.?]
בכנס חיזוק והתעוררות שההתקיים בחודש אדר תשע"ג בביהכנ"ס "צעירים" בני ברק, (שדרך אגב, הביא לתגובה נזעמת מצד אחד ממקורביו של הגראי"ל), דיבר המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א, והנה בבוקרו של יום הכינוס הגיעה משלחת מכובדת להזמין את הגראי"ל שיגיע לכינוס, וכך יגרום לחיזוק גדול במערכה נגד הגיוס. הגראי"ל ענה להם "כי אינו מסכים לבוא כי חושש שידברו שם דברים חריפים נגד המדינה, ואם הוא יגיע יגידו שהוא גם מסכים למה שנאמר שם, וכעת אסור לדבר כך כי עוד יש סיכוי להגיע איתם להסדרים שונים".
בער"ח אדר ניסו כמה אברכים בכולל פוניבז' לארגן באופן חד פעמי תפילת יום כיפור קטן בהיכל הכולל, לנוכח גזירת הגיוס, ועמדו בקשר עם אחד ממקורביו של הגראי"ל וביקשו שיבקש אישור לכך מראש הכולל הגראי"ל שליט"א. אותו אחד הגיב, "איני יודע מה הראש ישיבה יגיד אך תדעו שבאופן כללי הוא לא אוהב שעושים מידאי עסק". ציטוט מילה במילה. למותר לציין שהתכנית לא התקדמה ולא התבצעה.
במכתבו מיום ח' באדר וכן במכתבו מיום ט"ו באדר נכתב על ענין הגיוס, תוך דגש מאד חזק על כך שרוצים לגייס את "הצעירים". וכמו כן לא נאמרה שם שום הנחיה חריפה על כך שנעמוד על נפשינו בכל מחיר, שום מילה על נלך לכלא, שום מילה על שעת השמד.
כל זה מצטרף לאמירותיו במועצג"ת אב תשע"ב שהדגיש את הגזירה על "הצעירים" שלא יוכלו ללמוד "וכי מתי ילמדו אם לא בצעירותם". וכן במועצג"ת כסלו תשע"ג לא הזכיר מילה מפורשת על הגיוס, אלא רק אמר שהשלטונות גוזרים גזירות, אך אין להילחם נגדם כי אסור להתגרות באומות ורק צריך לבקש מהם רחמים. כמו כן הגדיר שם את החילוניים כ"אנשים שאין להם השקפה הראויה". (ודרך אגב בקובץ מאמרים למרן רבי אלחנן וסרמן זיע"א מאריך בענין זה, ומוכיח מכמה מקומות בחז"ל שכל הענין שלא להתגרות באומות הוא רק על גזירות גשמיות, אך על גזירות רוחניות ודאי שאנו צריכים להילחם מלחמת חרמה ולעמוד כחומה בצורה ותקיפות ועוז. וזה דברים פשוטים וכמו בימי החשמונאים ועוד ועוד).
ובהחלטות המועצג"ת מכסלו תשע"ג, לא היה שום מילה מפורשת על הגיוס, וההחלטות היו על כך שצריך להצביע בבחירות, וכן לחזק נציגי הציבור, וכן ללכת להתייצבות, וכן שמועצג"ת תעקוב אחרי התנהלות הצבא בלשכות ההתיצבות. ע"כ. שום מילה אחת בנושא עמידה על שלנו!! שום מילה אחת של חיזוק ידים רפות!! שום מילה אחת על גזירת שמד שצריך להיערך אליה!! מלבד ההצבעה בבחירות. ואת כל זה קורא הציבור בשקיקה ומבין מה נמצא על סדר היום, ובעיקר, מה לא נמצא על סדר היום.
גם בדבריו אחרי הבחירות, בסוף החורף, במועצג"ת המשותפת לאגו"י ודגל התורה (אשר מלכתחילה העדיף שלא להשתתף בה, כידוע בקרב מקורביו), אמר מילים עדינות מאד כמו "אנו מבקשים ומתחננים לשלטונות שלא יקשו עלינו", ובדבריו שם, וכן בהחלטות המועצת נכתב: "אנו מבקשים מהשלטונות שלא ישנו במאומה". ולא נכתב: לא נסכים בשום אופן לשום שינוי. לא נכתב שום דברים כדורבנות וחד משמעיות בגודל חובת השעה של שעת השמד ולמסור הנפש וללכת לכלא, ושאר הצהרות חזיתיות, שהיו מבהירים לנו ולשלטונות שאנו נלך כאן "עד הסוף" ולא רק "נבקש יפה".
גם בדבריו באסיפת ועד הישיבות שהתקיימה אחרי פורים באדר תשע"ג, שעה שהיה ברור לכולם כי הגזירה ממשית ומעשית כמו שלא היתה מעולם, נכתב בהחלטות הכינוס מילים יפות, כמו מביעים צער ומחאה וכדו' וכן מבקשים להניח לנו וכו', בלא שום הבעת עמדה נחרצת ותקיפה, ובלי שום משמעות מעשית וקריאה לעורר את בני הישיבות לאזור חיל וכוח כנגד מרשיעי ברית הזוממים לעקור את הכל.
גם בימים האחרונים של חודש אדר כשגברו הקריאות מקרב ראשי הישיבות לעשות עצרת של מליון איש או קרוב לזה, נענה הגראי"ל ואמר "זה לא יעזור כלום".
וכשכמה עסקנים הקימו את מוקד התפילות על ענין הגיוס, הכניסו את המודעה לכל העיתונים, כולל ליתד נאמן, אך לאחר יום אחד אמרה ההנהלה למארגנים כי אינם מוכנים יותר להכניס מודעה זו, כי צריך על כך אישור - לא פחות ולא יותר - מ"מועצת גדולי התורה". (אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק).
כמו כן מספר עסקנים שביקשו לארגן עצרות חיזוק והתעוררות בבתי כנסיות, ולהביא רבנים מכל החוגים כדי שהציבור יפנים כי המערכה אינה קשורה לחוג זה או אחר אלא של כל כלל ישראל, רוב הרבנים או הגבאים מיאנו לדבר הזה, אפי' לכינוס שיעסוק אך ורק בדברים המוסכמים והבסיסיים, באמרם: "אני לא יודע, איני רוצה להכנס לענין זה, יגידו שאני נגד הרב שטיינמן, תעזוב אותי, תלך למישהו אחר".
כמו כן כל אדם ברחוב הליטאי שאמר שצריך לעשות משהו רציני נגד הגזירה ולא להיות שאננים, מיד באופן אוטומטי הוא שוייך לקבוצה מסוימת, ואמרו לו: "הא, אתה גם נגד הרב שטיינמן"?. כמה שזה נראה הזוי, אך כך הלך הרוח והאוירה הנושבת בציבור הליטאי כבר כמה חודשים!
- - - - - - - -
בשלהי אדר אמר משגיח אחד ממקורביו של הגראי"ל: "הראש ישיבה שליט"א אומר שלא לדבר עם בחורים על הליכה לכלא, כי בין כה וכה בחורים לא יעמדו בזה".
בראש חודש ניסן, בחנוכת הבית של ישיבת עטרת שלמה במודיעין עילית נשא דברים הגראי"ל ודיבר בעיקר על הקשיים הכספיים והתקציבים שיעמוד בהם עולם התורה. (ראה העתק להלן: "הרעה בתנאים", "אפליה בין אחד לשני" "דבר שהיה בעבר, וכבר הרבה שנים לא". אשר כל בר דעת מבין שהכוונה ברורה על הרעת התנאים הכספיים, וכן האפליה על רקע דתי בנושא תקציבים, כמו שהיה בקום המדינה למי שלא היה את "הפנקס האדום"). כמו"כ בירך שם את הציבור החרדי "שיימצא חן בעיני השלטונות"!!
גם במאמר מערכת ביתד יום ג' א' ניסן, העיקר היה האסון התקציבי הממשמש ובא. (ואף אם אמנם זהו גם חלק מהגזירה, אך האם זהו הנושא המרכזי??? האם בשעה כזו צריכים לעורר אותנו על הכסף, או על קיום הדת בכדי לתת לנו עוז וכוח להתמודד עם נסיונות כספיים!!. הרי אברך שייקלע לנסיונות ופיתויים עצומים, וזה הרי מה שהולך להיות חלילה, דבר ראשון צריך שידע ויפנים שקיום הדת בטהרתו הוא עיקר העיקרים, אך בא יתד נאמן ומרגיל אותנו למחשבה: קודם כל הכסף, זה האסון הכי גדול שיש).
כמו"כ נכתב שם במאמר המערכת, שהשלטונות לא ייקחו לכלא, כי הם יודעים שאם יקחו לכלא, זה עלול להרעיש עולם ומלואו. ע"כ. מה פשר המילה הזו, "עלול"?. הדברים זועקים לשמים!!! אסור לעשות עצרות חיזוק המוניות, אסור לעשות עצרת מחאה, אסור לומר לבחורים ללכת לכלא, אסור לדבר חריף כי אסור להתגרות באומות, אסור לכתוב במיוחד על הגזירה אלא להדגיש את האסון הכספי, אסור להפגין נחישות ועוצמה! א"כ מה נשאר אם לא ללכת כצאן לטבח, ולהראות לשלטונות כמה אנחנו חלשים ולא בנויים לעמידה על העקרונות הכי בסיסיים!
החולשה הזו שהוא מפגין מריעה עם כולנו, כי הוא שולט על סדר היום של הציבור, והרוח הנושבת מכיוונו מגיעה לכל שכבות הציבור, אם במישרין ואם בעקיפין, וכן הרבה ראשי ישיבות הולכים אחריו (מכמה שיקולים שאין המקום לפורטם), וכך נוצר מצב שאם רוצים לעורר את דעת הקהל להקהל ולעמוד על נפשם ולחזק האחד את חבירו למסירות נפש ולהבנה והפנמה שאנו בגזירת שמד פשוטו כמשמעו – אזי זה נחשב בעיני רבים כאיזה ענין של קנאות יתירה, וכפגיעה בגדול הדור!
צא וראה על איזה מכתב פשוט ובסיסי מיאנו כמה וכמה מראשי הישיבות לחתום, (וכמובן שגם הגראי"ל לא אבה לחתום על כך, וגם לא להוציא מכתב אפי' מעין הנוסח הכתוב שם). זה נראה כאילו חלום בלהות, אך זוהי המציאות! (ראה להלן את העותק של המכתב מיום ו' עש"ק ויקה"פ שפורסם בהפלס, ויתד סירב להכניסו).
היכן הקמפיין המשומן של מערכת הבחירות? האמנם כעת הסכנה חלפה? האמנם כל מה שהזכירו את הגיוס היה רק בתורת היכי תימצי לבחירות? היכן אותם רבנים נכבדים שנסעו מעיר לעיר לכנסים לעורר את הציבור ללכת להצביע, ועכשיו ממלאים פיהם מים בתואנות שונות.
האם הצורך להגדלת הנציגות החרדית בכנסת הוא יותר חשוב מכל האדישקייט? יותר מאשר החדרת והטמעת מושגים של מסירות נפש ושמירת היהדות, בקרב כל הבחורים והאברכים שעומדים כעת בפני נסיונות נוראיים ופיתוים עצומים, אם של כלא, ואם של הפסדים עצומים, ביחד עם "אשר קרך" ושאננות נוראה שאופפת אותנו מכל עבר!!. ואם בכדי שבן אדם יצא מהבית ללכת להצביע בבחירות כולם מבינים שצריך קמפיין השכם והערב, עם לוגו, ועם כנסים, ומכתבים נחרצים, הרי שכל שכן שבשביל שבחור יסכים ללכת לכלא, או להפסיד רבות, צריך קמפיין מתמשך עם כינוסים ועצרות ענק ומכתבים מגדולי ישראל, ושהבחור ירגיש גיבוי מכל הציבור החרדי כולו.
גם הכינוס המועתד במוצש"ק ויקרא, הרי שכפי שנכתב ביתד נאמן ביום ו' ויקה"פ וביום ג' ויקרא, עומד לעסוק בג' נושאים, בצביון בני הישיבות, בין הזמנים, ובחובתנו בשעה זו, (כדאי לעקוב ולראות מה יגידו שם!!). האם אכן אי אפשר לעסוק כנס מרכזי שבמרכזו עומד הנושא הזה? האם לפני הבחירות עשו כנס חיזוק על שובבי"ם ועל בחירות ביחד?
וכי מישהו היה מאמין לפני שנה שכך ייראו כעת פני הדברים ושכך תהיה האוירה בציבור החרדי בנושא עקרוני ויסודי זה של גיוס בני הישיבות? האם איננו מבינים שאם לפיד כבר דיבר כעת על גיוס בנות, (אך היה מוכן "להתגמש" ו"לוותר" בתנאי שלפחות יגוייסו בחורי הישיבות) - אזי בעוד כמה שנים יבוא בג"ץ ויבטל גם את הפטור של גיוס בנות? ואז יעשו שירות לאומי לבנות הסמינרים (וכמובן ימצאו לזה שם אחר, שלא יהיה לזה את השם המאיים של "שרות לאומי", אפשר לקרוא לזה "מטה עזרה לזולת" או "כל ישראל אחים"). וגם אז, אם יירצו לצאת במחאה חריפה, זה ייחשב פגיעה בגדולי הדור....
השלטונות כעת מעמידים אותנו למבחן כמה נהיה חלשים או חזקים, האופן היחיד שאנו יכולים להתקיים כאן זהו רק ע"י עמידה איתנה וכמו שחונכנו וכמו שהורונו כל רבותינו מזה מאתיים שנה.
- - - - - - - - - - -
בשלהי אדר אמר משגיח אחד ממקורביו של הגראי"ל: "הראש ישיבה שליט"א אומר שלא לדבר עם בחורים על הליכה לכלא, כי בין כה וכה בחורים לא יעמדו בזה".
בראש חודש ניסן, בחנוכת הבית של ישיבת עטרת שלמה במודיעין עילית נשא דברים הגראי"ל ודיבר בעיקר על הקשיים הכספיים והתקציבים שיעמוד בהם עולם התורה. (ראה העתק להלן: "הרעה בתנאים", "אפליה בין אחד לשני" "דבר שהיה בעבר, וכבר הרבה שנים לא". אשר כל בר דעת מבין שהכוונה ברורה על הרעת התנאים הכספיים, וכן האפליה על רקע דתי בנושא תקציבים, כמו שהיה בקום המדינה למי שלא היה את "הפנקס האדום"). כמו"כ בירך שם את הציבור החרדי "שיימצא חן בעיני השלטונות"!!
גם במאמר מערכת ביתד יום ג' א' ניסן, העיקר היה האסון התקציבי הממשמש ובא. (ואף אם אמנם זהו גם חלק מהגזירה, אך האם זהו הנושא המרכזי??? האם בשעה כזו צריכים לעורר אותנו על הכסף, או על קיום הדת בכדי לתת לנו עוז וכוח להתמודד עם נסיונות כספיים!!. הרי אברך שייקלע לנסיונות ופיתויים עצומים, וזה הרי מה שהולך להיות חלילה, דבר ראשון צריך שידע ויפנים שקיום הדת בטהרתו הוא עיקר העיקרים, אך בא יתד נאמן ומרגיל אותנו למחשבה: קודם כל הכסף, זה האסון הכי גדול שיש).
כמו"כ נכתב שם במאמר המערכת, שהשלטונות לא ייקחו לכלא, כי הם יודעים שאם יקחו לכלא, זה עלול להרעיש עולם ומלואו. ע"כ. מה פשר המילה הזו, "עלול"?. הדברים זועקים לשמים!!! אסור לעשות עצרות חיזוק המוניות, אסור לעשות עצרת מחאה, אסור לומר לבחורים ללכת לכלא, אסור לדבר חריף כי אסור להתגרות באומות, אסור לכתוב במיוחד על הגזירה אלא להדגיש את האסון הכספי, אסור להפגין נחישות ועוצמה! א"כ מה נשאר אם לא ללכת כצאן לטבח, ולהראות לשלטונות כמה אנחנו חלשים ולא בנויים לעמידה על העקרונות הכי בסיסיים!
החולשה הזו שהוא מפגין מריעה עם כולנו, כי הוא שולט על סדר היום של הציבור, והרוח הנושבת מכיוונו מגיעה לכל שכבות הציבור, אם במישרין ואם בעקיפין, וכן הרבה ראשי ישיבות הולכים אחריו (מכמה שיקולים שאין המקום לפורטם), וכך נוצר מצב שאם רוצים לעורר את דעת הקהל להקהל ולעמוד על נפשם ולחזק האחד את חבירו למסירות נפש ולהבנה והפנמה שאנו בגזירת שמד פשוטו כמשמעו – אזי זה נחשב בעיני רבים כאיזה ענין של קנאות יתירה, וכפגיעה בגדול הדור!
צא וראה על איזה מכתב פשוט ובסיסי מיאנו כמה וכמה מראשי הישיבות לחתום, (וכמובן שגם הגראי"ל לא אבה לחתום על כך, וגם לא להוציא מכתב אפי' מעין הנוסח הכתוב שם). זה נראה כאילו חלום בלהות, אך זוהי המציאות! (ראה להלן את העותק של המכתב מיום ו' עש"ק ויקה"פ שפורסם בהפלס, ויתד סירב להכניסו).
היכן הקמפיין המשומן של מערכת הבחירות? האמנם כעת הסכנה חלפה? האמנם כל מה שהזכירו את הגיוס היה רק בתורת היכי תימצי לבחירות? היכן אותם רבנים נכבדים שנסעו מעיר לעיר לכנסים לעורר את הציבור ללכת להצביע, ועכשיו ממלאים פיהם מים בתואנות שונות.
האם הצורך להגדלת הנציגות החרדית בכנסת הוא יותר חשוב מכל האדישקייט? יותר מאשר החדרת והטמעת מושגים של מסירות נפש ושמירת היהדות, בקרב כל הבחורים והאברכים שעומדים כעת בפני נסיונות נוראיים ופיתוים עצומים, אם של כלא, ואם של הפסדים עצומים, ביחד עם "אשר קרך" ושאננות נוראה שאופפת אותנו מכל עבר!!. ואם בכדי שבן אדם יצא מהבית ללכת להצביע בבחירות כולם מבינים שצריך קמפיין השכם והערב, עם לוגו, ועם כנסים, ומכתבים נחרצים, הרי שכל שכן שבשביל שבחור יסכים ללכת לכלא, או להפסיד רבות, צריך קמפיין מתמשך עם כינוסים ועצרות ענק ומכתבים מגדולי ישראל, ושהבחור ירגיש גיבוי מכל הציבור החרדי כולו.
גם הכינוס המועתד במוצש"ק ויקרא, הרי שכפי שנכתב ביתד נאמן ביום ו' ויקה"פ וביום ג' ויקרא, עומד לעסוק בג' נושאים, בצביון בני הישיבות, בין הזמנים, ובחובתנו בשעה זו, (כדאי לעקוב ולראות מה יגידו שם!!). האם אכן אי אפשר לעסוק כנס מרכזי שבמרכזו עומד הנושא הזה? האם לפני הבחירות עשו כנס חיזוק על שובבי"ם ועל בחירות ביחד?
וכי מישהו היה מאמין לפני שנה שכך ייראו כעת פני הדברים ושכך תהיה האוירה בציבור החרדי בנושא עקרוני ויסודי זה של גיוס בני הישיבות? האם איננו מבינים שאם לפיד כבר דיבר כעת על גיוס בנות, (אך היה מוכן "להתגמש" ו"לוותר" בתנאי שלפחות יגוייסו בחורי הישיבות) - אזי בעוד כמה שנים יבוא בג"ץ ויבטל גם את הפטור של גיוס בנות? ואז יעשו שירות לאומי לבנות הסמינרים (וכמובן ימצאו לזה שם אחר, שלא יהיה לזה את השם המאיים של "שרות לאומי", אפשר לקרוא לזה "מטה עזרה לזולת" או "כל ישראל אחים"). וגם אז, אם יירצו לצאת במחאה חריפה, זה ייחשב פגיעה בגדולי הדור....
השלטונות כעת מעמידים אותנו למבחן כמה נהיה חלשים או חזקים, האופן היחיד שאנו יכולים להתקיים כאן זהו רק ע"י עמידה איתנה וכמו שחונכנו וכמו שהורונו כל רבותינו מזה מאתיים שנה.
- - - - - - - - - - -
רגילים להרדים אותנו בתואנה כי בודאי לא ייקחו שום בחור לכלא, והכל רק ענין כספי. אך ישנם כמה טעויות והטעיות בטענה זו!.
א' הרי גם אם מדובר על ענין כספי, ג"כ צריך לחזק ולהתחזק מאד מאד בהסברה מתמשכת ועוצמתית שלא להתפתות, וכן לעקוב בדאגה רבה וחרדה עצומה על נסיונות כאלו, ובפרט של אותם מחדירי הארס של אשר קרך שאומרים השכם והערב שאכן אי אפשר להתקיים במצב הזה.
ב' כשהשלטונות ייראו שאנו מורדמים ביודענו שודאי לא יקחו לכלא, מה יגרום להם שאכן לא יקחו לכלא? הרי הם רואים שאנחנו לא בנויים למאבק והורדמנו ע"י סמי ההרדמה שהכינו לנו. ובפרט שהם יכולים להתחיל מהחלשים שיישברו מיד עוד לפני שתגיע המשטרה הצבאית. ואם לא נעורר ונחזק את עצמנו כל הזמן, אזי בודאי כמות החלשים האלו תלך ותגבר, כי אין אוירה של מסירות נפש, וזה נחשב "קנאות יתירה". כמו"כ יכולים לקחת לכלא טיפין טיפין, בחור אחד עכשיו, בחור אחד עוד חודש, ולעטוף זאת בתואנות שונות שזה זמני וכדו'. וכל בחור שיישבר בכלא ובלית ברירה ילך לצבא, חלילה, זה ייתן להם טעם של עוד ועוד, חלילה.
ג' אם בשלב הראשון לא יקחו לכלא, אך יתפתו רבים ללכת למסגרות שונות ע"י פיתויים כספיים, (וכמו שכבר כעת יש לדאבוננו רבים שהולכים לשירות אזרחי וצבאי וכו') - ואזי במשך הזמן כשהתופעה תתרחב, וילך ויקטן המספר של אותם שלא הולכים לאותם מסגרות, או אז יוכל הצבא להרים ראש ולקחת כפשוטו לכלא, כי אז הציבור שלנו יילך ויקטן, והאוירה החזקה שבציבור שלנו תשתנה לגמרי. ועל כולנה שהרי הכל תלוי בהחלטות בג"ץ, ועמותות חילוניות שיפנו אליו, ואין לדעת מה הבג"ץ יכריע האם לקחת לכלא או לא, והיו חיינו תלויים לנו מנגד כל רגע ורגע.
מה גם שאחד הסעיפים בהסכם הקואלציוני עוסק בכך שהממשלה "תקדים את האכיפה הכלכלית לפני האכיפה הפלילית", הרי הכתובת על הקיר מה יהיה באם הם יראו שאנחנו לא עומדים ביעדים שהם מציבים לנו!!
ואמנם אחד מהיסודות זהו תפילה וחיזוק בלימוד התורה בשביל להעביר את רוע הגזירה, אך כבר למדנו החובות הלבבות שבענינים שברוחניות אין את המושג "ביטחון", וכבר ביארו הקדמונים את החילוק בין חנוכה ופורים, שבפורים עשו תפילות וצומות ואילו בחנוכה לא הסתפקו בזה, אלא יצאו להילחם. כאן במצב שלנו לא מדובר על להילחם מספר אנשים נגד צבא שלם, סך הכל מדובר כאן על לחזק בקרבנו את היסודות של היהדות ולדבר בגלוי על התמסרות לקשיים עוני וצער בכדי שלא לפגוע בקיום היהדות. ובזה צריך להיות עיקר החיזוק שלנו, לעורר איש את רעהו, וכן כל משגיח בישיבה שלו, כל רב בקהילתו, וכל אבא בשולחן שבת, שאנו נהיה מוכנים בחירוף נפש לעמוד על העקרונות ולא לתת לקרירות להשתלט עלינו, ולספר לבננו את ההסטוריה היהודית מימות ההשכלה והמזרחי, שכל דבר שנלחמו עליו ניצחו, ושכל דבר שהתפשרו קצת אזי איבדו את הכל ולאחרי שתי דורות סרו לגמרי מדרך. נבין נא שכל עתיד וקיום היהדות הבסיסית בארץ הקודש תלוי בהתנהגותנו בימים אלו!!
מה גם שאחד הסעיפים בהסכם הקואלציוני עוסק בכך שהממשלה "תקדים את האכיפה הכלכלית לפני האכיפה הפלילית", הרי הכתובת על הקיר מה יהיה באם הם יראו שאנחנו לא עומדים ביעדים שהם מציבים לנו!!
ואמנם אחד מהיסודות זהו תפילה וחיזוק בלימוד התורה בשביל להעביר את רוע הגזירה, אך כבר למדנו החובות הלבבות שבענינים שברוחניות אין את המושג "ביטחון", וכבר ביארו הקדמונים את החילוק בין חנוכה ופורים, שבפורים עשו תפילות וצומות ואילו בחנוכה לא הסתפקו בזה, אלא יצאו להילחם. כאן במצב שלנו לא מדובר על להילחם מספר אנשים נגד צבא שלם, סך הכל מדובר כאן על לחזק בקרבנו את היסודות של היהדות ולדבר בגלוי על התמסרות לקשיים עוני וצער בכדי שלא לפגוע בקיום היהדות. ובזה צריך להיות עיקר החיזוק שלנו, לעורר איש את רעהו, וכן כל משגיח בישיבה שלו, כל רב בקהילתו, וכל אבא בשולחן שבת, שאנו נהיה מוכנים בחירוף נפש לעמוד על העקרונות ולא לתת לקרירות להשתלט עלינו, ולספר לבננו את ההסטוריה היהודית מימות ההשכלה והמזרחי, שכל דבר שנלחמו עליו ניצחו, ושכל דבר שהתפשרו קצת אזי איבדו את הכל ולאחרי שתי דורות סרו לגמרי מדרך. נבין נא שכל עתיד וקיום היהדות הבסיסית בארץ הקודש תלוי בהתנהגותנו בימים אלו!!
